|
קטע שער יפו - סקירה היסטורית
|
|
שער יפו הוא השער היחיד בחומה המערבית, שקישר את העיר לדרך המובילה מערבה, אל נמל יפו. בשל מיקומו האסטרטגי, בשל חשיבותו ומרכזיותו הוא עבר שינויים רבים במהלך ההיסטוריה.
בתקופת בית שני (המאה הראשונה לפני הספירה) שיקם הורדוס את חומותיה ואת שעריה של העיר והרחיב את תחומה לכיוון צפון. בתקופה זו היו לעיר שלוש חומות. תוואי החומה השלישית, המקיף ביותר, שנוי במחלוקת. חלק מהחוקרים סבורים, כי תוואי החומה עבר סמוך לתוואי הנוכחי של קטע שער יפו. כלומר, משער יפו לפינה הצפונית- המערבית של החומה העות'מאנית ומשם המשיך לכיוון מתחם "מגרש הרוסים" (הוקם ב-1860).
בתקופה הרומית בפעם הראשונה דמה תוואי חומת העיר לתוואי של החומה העות'מאנית המאוחרת.
בתקופה הביזנטית המשיך לשמש התוואי הרומי, והביצורים אף חוזקו. מתחת לחומה הסמוכה לשער יפו נחשפו שרידי בית מרחץ המתוארך לתקופה זו. כמו כן נתגלו שרידי רחוב ביזנטי, הנמשך משער יפו לכיוון דרום מערב.
בתקופה הצלבנית הוקמו מחדש החומות על שעריהן, מגדליהן ומצודותיהן. תוואי החומה המערבית התייצב בתקופה זו בתוואי העתידי של החומה העות'מאנית. בארבע פינות העיר נבנו מצודות, ובהן מקום למספר רב של חיילים על ציודם.
בתקופה האיובית בוצרה העיר וחוזקה החומה.
נפרצה העיר מצפון, ממזרח לשער הפרחים של ימינו. הצלבנים הקימו מחדש את החומות ואת שעריהן ובנו מגדלים בארבע פינות החומה.
בתקופה האיובית כבש את ירושלים צלאח א-דין, הכיבוש היה מכיוון צפון, בדומה לכיבוש הצלבני. ביצורי העיר ובעיקר החומה הצפונית חוזקו, בעיקר חוזקה הפינה הצפונית מזרחית, אשר הייתה נקודת תורפה בהגנה על העיר.
בחפירות שנערכו בראשית שנות ה- 90 למאה ה-20, לקראת הקמת מתחם ממילא החדש, נחשף קטע מחומה זו, למרגלות החומה העות'מאנית. חומה זו, הבנויה אבני גוויל גדולות, השתמרה לאורך כ- 80 מ' ולגובה 4.5 מ' בממוצע. בחלק הדרומי בנוי מסד החומה האיובית מעל ראשי קירות של בית מרחץ מהתקופה הביזנטית, שנחשף גם הוא בחפירות. לאורך החומה ניכר שימוש משני באבני בנייה צלבניות, שזוהו על פי תווי סתתים וסיתות אלכסוני של פני האבן. לצד החומה יש שכבה של הרס, המתפרשת על שטח נרחב ומעידה על נזק מכוון. שכבה זו מיוחסת לשליט האיובי מועטים עיסא, שבנה את החומה וגם הרס אותה כדי למנוע את פלישת הצלבנים לעיר.
בתקופה העות'מאנית
בנה מחדש את חומות העיר הסולטן סולימאן. תוואי החומות הקדומות מן התקופה הצלבנית והפאטימית שימש יסוד לחומה זו.
בתקופה הירדנית נבנו קירות חדשים, שהשתלבו בחזית החומה ויצרו עמדות הגנה במספר מגדלים של החומה העות'מאנית. הקירות חוברו לחומה בבנייה משתלבת, פירוק אבן של החומה וקשירת הקירות החדשים אל נדבכי המגדל. לאחר 1967 פורקו הקירות הירדניים למעט אלה שבמגדל הסמוך לשער יפו.
בימי המנדט הבריטי שוקמו חומות העיר, ונבנתה טיילת החומות. בקטע שער יפו הותקן מאחז יד לאורך שיניות החומה.
|
|
שער יפו
|
שער יפו המכונה גם שער בית לחם, שער חברון ושער עולי הרגל, נבנה בשנת 1538. זהו כאמור השער המרכזי בחומה המערבית. הוא מצוי בקצה של שתי דרכים מרכזיות. האחת, מובילה דרומה לכיוון בית לחם וחברון. השנייה, הדרך הראשית מהשתיים, מובילה מערבה אל יפו ואל ערי החוף. שער יפו זכה לתיאורים מפורטים בכתביהם של נוסעים ועולי רגל רבים, הודות למיקומו, ממדיו ואיכויותיו המרשימות.
בתחילת המאה ה-19 שירתו שערי העיר בתפקידם המקורי - להגנה. הם היו נפתחים עם עלות השחר ונסגרים עם רדת החשכה. בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 נפתח שער יפו גם בלילה לנוחות באי העיר, הגרים מחוץ לחומות. חיל מצב שהוצב בשער השגיח על היוצאים והנכנסים.
לקראת סוף המאה ה- 19, עם העלייה ברמת הביטחון והיציאה מחומות העיר, החל תהליך בנייה בעיר החדשה שלווה בבנייה צמוד לחומות, הן מבפנים הן מבחוץ (איור 2-1). תהליך זה ניכר בקטע שער יפו, שמצדו הפנימי הוקם מבנה הפטריארכיה הלטינית, ומצדו החיצוני התהווה רחוב מסחרי הצמוד לחומה המערבית. שער יפו חדל לשמש בתפקידו המקורי בשנת 1898. לקראת ביקורו של הקיסר הגרמני, וילהלם השני, נפרצה פרצה סמוך לשער, החפיר לרגלי המצודה נסתם ובמקום הוכשרה דרך אל שער יפו והעיר העתיקה.
תהליך הבנייה הסמוכה לחומות נמשך גם בראשית המאה ה- 20. בשנת 1900, לכבוד חגיגות חצי היובל לשלטונו של הסולטן עבדול חמיד השני, נבנה ליד השער סביל מפואר, ובשנת 1907 נבנה מגדל שעון (איור 3) בגובה 14 מ' מעל שער יפו. המגדל שימש נקודת ציון בולטת בעבור באי העיר ממערב. אולם מגדל זה עמד רק שנים אחדות, עד שפורק בזמן שלטון המנדט כחלק ממבצע כולל של ניקוי כיכרות השערים של העיר ופינויין.
בשנת 1911, בעת הרחבת הדרך מיפו לירושלים, החלה הריסת המבנים הסמוכים לשער מצדו החיצוני. תהליך זה נמשך בימי המנדט, עד שהוסרו כל המבנים המאוחרים מחזית החומה (איור 4).
במלחמת 1948 נחסם שער יפו, והיה לקו הגבול בין הצד הירדני בעיר העתיקה לבין 'שטח ההפקר'. השער נפגע מקליעים שנורו בזמן הקרבות. אלו הותירו בו את זכר המלחמה.
לאחר מלחמת 1967, עם המעבר לשלטון מדינת ישראל, נפתח השער וקישר שוב בין העיר העתיקה לעיר החדשה.
|
|
|
| מפת התמצאות. קטע 'שער יפו' מסומן באדום |
|
| 1. שער יפו בסוף המאה ה-19. |
|
| 2. חזית החומה מצפון לשער יפו והמבנים הצמודים אליה בסוף המאה ה- 19. |
|
| 3. חזית שער יפו והמבנים שנבנו בו, 1900. |
|
| 4. חזית שער יפו לאחר הסרת המבנים. מאוסף מטסון |
|
