שימור חומות ירושלים

מטרות הסקר

זיהוי הבעיות וגורמיהן

חלחול מים לתוך החומה

בליית אבן

הבעיות וגורמי ההרס העיקריים

אפיון תהליכי הבליה בחומה

המלצות הסקר

סקר פיזי-הנדסי מקדים

מחודש אפריל 2006 עד ינואר 2007 נערך סקר מקדים לטיפול בחומות העיר העתיקה. את הסקר ערכה המהנדסת ליליה סוחנוב. בסקר זוהו הבעיות השכיחות בחומה, גורמי הבליה וההרס וניתנו המלצות כלליות לטיפול הנדרש. בזמן עריכת הסקר לא אובחנה פגיעה חמורה במבנה הקונסטרוקטיבי של החומה. עם זאת, נתגלו עיוותים (deformation) המצביעים על תחילתו של תהליך הרס.

מטרות הסקר

הערכת המצב הפיזי- הנדסי של חומות ירושלים.
זיהוי מאפיינים כלליים לתהליכי ההרס בחומות.
זיהוי בעיות פיזיות והנדסיות אפייניות לאורך כל החומה.
זיהוי גורמי הרס.
הגדרת הפתרונות והפעולות הנדרשים לשימור החומה.
הגדרת מפרטים נדרשים לביצוע.

זיהוי הבעיות וגורמיהן

בסקר זוהו שש בעיות עיקריות החוזרות ומופיעות לאורך החומות: חלחול מים לתוך החומה; בליית אבן; בליית חומר המליטה; סדקים; ליבה חשופה; שימוש מודרני בחומר מליטה על בסיס צמנט. להלן מפורטות בעיות אלו:

1. חלחול מים לתוך החומה

חלחול המים הוא גורם עיקרי לתהליכי הבליה בחומה. רוב הבעיות - בליית האבנים, התפוררות חומרי המליטה, השתרשות הצמחייה, החלדת חלקי הפלדה ועוד - נובעות מחלחול המים לתוך החומה. זאת ועוד, הבעיות הנוצרות בעקבות חלחול המים מובילות להחמרת החלחול וכך למחזור בליה חדש (איור 1: תרשים התפתחות תהליכי הרס בהשפעת חלחול מים לתוך החומה). בעיית חלחול המים נובעת בעיקר מההתערבות המודרנית בחומה, איטום ראש החומה בצורה קעורה יצר מעין אמבטיות במשטחים האופקיים, ללא מתן מענה לניקוז המים.
המקומות שדרכם מחלחלים מים אל תוך החומה (איור 2):

ראש החומה (ראש השיניות וכתפי השיניות).
החיבור בין הטיילת לבין החומה.
החיבור בין מעקות האבן לבין הטיילת.
שביל הזקיף ותאי הלחימה.
גגות המגדלים.
שרידי המבנים והחומות הקדומים הסמוכים לחומה.
סדקים בחומה, במיוחד הסדקים הפתוחים במישורים האופקיים.
מישקים ללא חומרי מליטה.
פיתוח לקוי או חוסר פיתוח סמוך לחומה.

ראש החומה (ראשי השיניות וכתפי השיניות).

הסקר העלה, כי במקומות רבים ראש החומה אינו מוגן מפני מי הגשמים. בין השיניות, במקומות המוצלים בעיקר, השתמר מקצת האיטום המקורי שבוצע בחומר מליטה על בסיס סיד. אופן הטיפול: החומרים, צורת הגימור ומצב השתמרות ראש החומה משתנים לאורכה.
בסקר אובחנו, אם כן, מספר מצבי השתמרות שאפיינו את ראש החומה. מרביתם נגרמו כתוצאה מהתערבות מודרנית שזירזה את תהליכי הבליה ואת ההרס:

ראש חומה בעל צורה קעורה. (איור 3) הצורה הקעורה בראש החומה נוצרה לאחר התפוררות האיטום המקורי, מאיטום מודרני בשכבת צמנט של שטח הליבה בלבד. שכבה זו הונחה במפלס הנמוך ממפלס אבני הדפנות החיצוניות. ניקוז המים מה'קערה' שנוצרה לא הוסדר. גם במקומות שבהם תוכנן ניקוז מים דרך המישקים הצדיים, נמצא כי השיטה אינה עובדת: המים אינם מתנקזים, וכתוצאה מכך נוצרו סדקים, השתרשה צמחייה, האיטום עצמו נפגע ומים חלחלו אל הליבה. במקרה זה הומלץ על איטום ראש הקיר בצורה קמורה.
בראש החומה איטום במישקים בלבד. (איור 4) מצב זה נוצר כתוצאה מפירוק האיטום המקורי ומאיטום המישקים בין האבנים בלבד. איטום המישקים בוצע בצמנט, במפלס נמוך במספר סנטימטרים מראש אבני הפן החיצוני, כדי שהמים יתנקזו דרך המישקים הצדיים. מבנה המישקים יוצר מערכת תעלות, המים לא התנקזו בשל הבדלי הגבהים, התעלות נסתמו בעפר, ובחיבורים בין האיטום לבין האבנים נוצרו סדקים.
איטום בעל צורה קמורה על הליבה בלבד. (איור 5) רוב אבני הפן החיצוני בראש החומה הן בעלות פאה עליונה משופעת לכיוון הליבה. איטום השטח של ליבת החומה בלבד יצר קו חיבור בין האיטום לבין האבנים במפלס נמוך מראש האבנים. כתוצאה מכך אין ניקוז מים ראוי, והמים חדרו אל תוך הסדקים.
חוסר איטום בראש החומה. במצב זה שבו נהרס האיטום הקודם, חלחלו מים אל ליבת החומה. בשלב בו מילוי המישקים האנכיים התפורר ונשטף, אבני ראש הקיר איבדו את יציבותן, והן עלולות לזוז ואף ליפול (איור 6).בארבעת המקרים שתוארו לעיל, הומלץ על איטום ראש הקיר בצורה קמורה.
חוסר אבן ואיטום בעל צורה קמורה (איור 7).במצב זה ניתן להסתפק באיטום מקומה של האבן החסרה.

שלושת המצבים הבאים מתארים מצב שבו קיים ניקוז אך שורש הבעיה הוא בחומר:

ראש החומה מפולס. איטום מפולס בראש החומה מיגר את תופעת עמידת המים. במקומות של איטום מפולס על פי רוב מצב ראש החומה סביר (איור 8). למרות זאת, הומלץ ליצור איטום בצורה קמורה בדומה לאיטום המקורי. מאחר שהתיקונים בחומר על בסיס סיד לא יהיו יעילים בצמידות לצמנט, הומלץ על תיקונים ראשוניים בחומרי איטום פולימריים נייטרליים מבחינה כימית.
ראש חומה בעל צורה קמורה. איטום בצורה קמורה הוא הפרט המסורתי של גמר ראש הקיר. שרידים של חומר מליטה סידי על מזוזות הפתחים שבין השיניות מעידים על איטום החומות בצורה זו (איור 9). אף שלא נותרו עדויות רבות לאופן האיטום העות'מאני המקורי, ניתן להניח על בסיס השרידים, כי היה זה פרט הגימור בזמן בניית החומה. בצורה זו מתאפשר ניקוז המים גם כאשר קיימים סדקים קטנים בפרט האיטום. הומלץ לאטום את ראש החומה בצורה קמורה בחומר על בסיס סיד.
חוסר אבנים בראש הקיר, איטום קיים. במקומות רבים בשיניות ובפתחים בין השיניות קיים איטום מצמנט על ראש קיר הרוס חלקית (איור 10). עם זאת, השיפועים וניקוז המים במצב סביר.במקרים אלו הומלץ לאטום בחומר על בסיס סיד. כטיפול ראשוני ניתן להסתפק בתיקונים נקודתיים.

חיבור בין הטיילת לבין החומה.

במפלס הטיילת קו החיבור בין מישור הטיילת לבין החומה אינו אטום, קיים מרווח שהתמלא בעפר ובצמחייה (איור 11). המרווח נמצא מעל ליבת החומה אשר בנויה מדֶבֶּש על בסיס אדמה. חלחול המים לליבה עלול לגרום לשטיפת חומר המליטה, ליצירת דחף אופקי על הדפנות החיצוניות, לבליית האבנים וכתוצאה מכך לאבדן יציבות החומה.
בעניין נקודת תורפה זו הומלץ ליצור פרט רולקה שיתקן, עד כמה שניתן, את השיפוע ההפוך שנוצר עם ריצוף הטיילת; על הסרת הצמחייה; מילוי המרווח הקיים בחומר עמיד במיוחד על בסיס סיד ועל ביצוע תחזוקת שימור שוטפת.

מעקות אבן בצד הפנימי של הטיילת.

במקומות שבהם נבנה מעקה אבן בצד הפנימי של הטיילת, לא הוסדר הניקוז כראוי. באין מוצא, מחלחלים המים אל תוך החומה ולתוך המעקה (איור 12). בעקבות זאת, נשטפו חומרי המליטה מהנדבכים הראשונים של המעקה. מצב זה עלול לגרום להתערערות היציבות של המעקה ובהמשך להתנתקות אבנים מהחומה. מצב מעקות האבן בחזית הפונה לעיר לא נבדק בשל מגבלת נגישות.
בעניין נקודת תורפה זו הומלץ להסדיר את הניקוז באזור של מעקה האבן הפוגם באפשרות הניקוז; להסיר את הצמחייה; למלא את המרווח הקיים בחומר עמיד במיוחד על בסיס סיד; ולבצע תחזוקת שימור שוטפת.

שביל הזקיף ותאי לחימה.

מישור העליון של שביל הזקיף אינו אטום, הצטברה בו אדמה והתפתחה צמחייה עשירה לרוב אורכו (איור 13). מי הגשמים מחלחלים דרך שביל הזקיף לליבת החומה, וגורמים לשטיפת חומר המליטה מהליבה ולבליית האבנים בדופן הפונה לעיר. כמו כן, המים מחלחלים מהשביל לתאי הלחימה, דרך חרכי הירי, וזורמים על החזית. כתוצאה מכך נגרמת בליית אבנים בקמרונות תאי הלחימה, בחזית החומה ובחרכי הירי והשתרשות של צמחייה במישקים.
הומלץ להקפיד על האיטום של משטחי ההליכה ותאי הלחימה; על הסרת הצמחייה; על הסדרת ניקוז ועל ביצוע תחזוקת שימור.

גגות המגדלים.

איטום בגגות המגדלים פגוע, ולכן מים מחלחלים לתוך הקירות והקמרונות, וצמחייה משתרשת על הגגות (איור 14).
הומלץ לתקן את הריצוף הפגוע על גגות המגדלים; על איטום ראשי קירות המגדלים ועל ביצוע תחזוקת שימור.

שרידי החומות והמבנים הקדומים הצמודים לחומה.

שרידי החומות הקדומות שעליהם בנויה החומה הקיימת הוזנחו. המשטחים האופקיים אינם אטומים, ודרכם חודרים מים לחומה (איור 15). השרידים התכסו בצמחייה. מצב זה הרסני לשרידים הקדומים ולחומה שנבנתה לצדם או עליהם.
בנוגע לבעיה זו הומלץ על איטום המשטחים העליונים בשרידים הצמודים לחומה ועל ביצוע פעולות שימור של שרידי החומות הקדומות.

סדקים בחומה, במיוחד סדקים הפתוחים במישורים האופקיים

ראה בעיה מס' 4 - סדקים

מישקים פתוחים

ראה בעיה מס' 3 - בליית חומר המליטה

פיתוח או היעדר פיתוח ותחזוקה בסמוך לחומה.

רהסקר מצביע על ארבעה גורמי הרס בעקבות פיתוח לקוי או היעדר פיתוח ותחזוקה:

שיפוע הפוך. באזורים שבהם לא נעשה פיתוח שטח סמוך לחומה, קיים לעתים שיפוע לכיוון החומה. כתוצאה מכך, מים העומדים סמוך לחומה, נספגים לתוך היסודות ועולים בצורה קפילארית בקיר החומה. מצב זה מקדם תהליכים הרסניים בחומה. מאחר שהתיקונים בחומר על בסיס סיד לא יהיו יעילים בצמידות לצמנט, הומלץ על תיקונים ראשוניים בחומרי איטום פולימריים נייטרליים מבחינה כימית.
ניקוז לכיוון החומה. באזורים מסוימים הוסדר ניקוז מי הגשמים סמוך לחומה באופן המסב נזק לחומה. ברוב המקומות שהוסדרו בתקופה האחרונה, מתנקזים המים לכיוון החומה, לאורך החומה או דרך נקבים בחומה. בתעלות לאורך החומה קיימים סדקים, שדרכם מחלחלים המים לתוך החומה (איור 16).
פערים בפיתוח. בין הריצופים שנעשו בסמוך לחומה לבין החומה קיים מרווח שאינו אטום. המרווח יוצר מקום להשתרשות הצמחייה וגורם לספיגת מים לתוך החומה.
פיתוח נופי. פיתוח טיילת החומות כלל נטיעת עצים ושתילת מדשאות סמוך לחומה. השקיית צמחייה זו היא מקור לספיגת מים בחומה. נוסף לכך, שורשי העצים גורמים להרס חומרי הבנייה.

זיהוי הבעיות וגורמיהן > 2. בליית אבן