|
קטע שער האריות - סקירה היסטורית
|
|
אזור חומת שער האריות היה מחוץ לגבולות העיר ירושלים עד ימי בית שני. בתקופת שלטון בית הורדוס הורחבה העיר בכיוון צפון ונבנו החומה השנייה והשלישית, שתחמו את אזורי המגורים בצפון העיר. על אף התיאור המפורט שתיאר יוסף בן מתתיהו את תוואי החומה - שהתחיל במגדל היפיקוס ('מגדל דוד') במצודה, נמשך צפונה והקיף את השכונות היהודיות, ולבסוף התחבר אל פינת הכותל הצפונית- מזרחית - קיימת מחלוקת בין החוקרים בעניין התוואי הצפוני. תוואי החומה השלישית במזרח עבר, ככל הנראה, סמוך למקום החומה כיום.
בתקופה הרומית נבנו חומות העיר בתוואי המוכר לנו כיום. מועד בנייתן מתוארך לסוף המאה השלישית - תחילת המאה הרביעית. מרבית החוקרים מצביעים על תוואי החומה העות'מאנית כתוואי חומת איליה קפיטולינה, ובכלל זה החומה המזרחית מצפון להר הבית. בתקופה זו נקבע גם תוואי הרחובות הראשיים המשמשים בעיר גם בימינו. הרחובות המרכזיים הם צירי הקרדו מצפון לדרום והדקומנוס, ציר הרוחב שחוצה את העיר משער האריות במזרח עד הקרדו המזרחי (רחוב בית הבד). רחוב ויה דולורוזה של ימינו עובר בתוואי זה של הדקומנוס.
בתקופה הביזנטית התוואי הצפוני והמזרחי של החומות נותר כפי שהיה בתקופה הרומית. במאה החמישית לספירה, בימי הקיסרית אודיקיה (אבדוקיה), נבנו חומות העיר, שוקמו ונקבעו בהן שלושה שערים. מבנה השער המזרחי, ככל הנראה, היה מצוי באזור שער האריות, אולם שרידיו טרם נחשפו.
בראשית התקופה האומאית שיקם את חומת העיר החליפ'ה עבד אלמלכ (685-705). תוואי החומות לאחר שיקומן היה דומה לזה המוכר לנו כיום. שער האריות מוזכר במקורות כשער שהוביל אל עמק הירדן. מוקדיסי מכנה אותו שער יריחו, ובמקורות אחרים הוא נקרא שער בנימין. על פי המסורת, זהו השער שדרכו נכנס ישו לירושלים.
בניית החומה בתקופה זו לוותה, ככול הנראה, בחציבת החפיר לאורך קטע חומת החפיר ולאורך החומה הצפונית -מזרחית של העיר.
בתקופה הצלבנית חוזקו ביצורי ירושלים מהתקופה הערבית הקדומה. החומה המזרחית נבנתה על שרידי חומות קדומות, ונקבע בה שער יהושפט, שניצב במקומו של שער האריות.
בתקופה הממלוכית שיקם את חומות העיר השליט הממלוכי בייברס. עדות לכך מצויה בתבליטי נמרים המוכרים כסמלו, שנקבעו מחדש במבנה השער בתקופה העות'מאנית. תבליטים אלו הם, ככל הנראה, שריד לשער מתקופתו שניצב במיקומו של שער האריות.
בסוף התקופה הממלוכית נהרסו חומות העיר ונותרו הרוסות בראשית השלטון העות'מאני.
בתקופה העות'מאנית כאשר בנה הסולטן סולימאן את החומות, בתוואי החומות הקדומות, נבנה שער האריות בחומה המזרחית, גם הוא בתוואי השערים הקדומים.
שער האריות זכה לשמו בשל תבליטי האריות שבחזיתו. התבליטים הם, כאמור, סמלו של בייברס, וכמוהם נקבעו במבנים נוספים שהקים בייברס בארץ ישראל ובסוריה.
בסוף המאה ה- 19 השער שהיה בצורת 'ר' נפרץ בחזיתו המערבית, כך התאפשרה גישה ישירה ונוחה של כלי רכב לעיר העתיקה.
מדינת ישראל. בשנת 1948, במלחמת העצמאות, נפגע המשקוף הדרומי של השער. ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים ואיחודה של העיר, שוקם השער ושוחזר למצבו המקורי.
|
|
|
| מפת התמצאות. קטע שער האריות מסומן באדום |
|
