|
קטע שער האשפות - סקירה היסטורית
|
|
שטחה של 'חומת שער האשפות' נכלל לראשונה בגבולות העיר בתקופת נחמיה, עם שיבת ציון בסוף המאה השישית לפנה"ס.
בתקופה הרומית ישב מחנה הלגיון הרומי למרגלות הפינה הדרומית מערבית של הר הבית, ממזרח לשער האשפות. תוואי החומה ומכלולים ממחנה הלגיון נחשפו בחפירות קתלין קניון (1965) ובנימין מזר (1971).
בתקופה הביזנטית הורחבה העיר לכיוון דרום. תוואי החומה הקיף את עיר דוד והר ציון. באותה עת ציר האורך של העיר, הקרדו המשני - קרדו ולנסיס (ה'קרדו אשר בעמק') עבר באזור פשפש הבורסקאים. שרידי הריצוף של רחוב זה נראים כיום מתחת לפשפש (בן דב מ. 1983). קרדו ולנסיס יצא משער שכם, שירת את השכונות התחתונות והגיע עד ההסתעפות אל הר ציון ואל ברכת השילוח. הקרדו מתואר במפת מידבא כרחוב רחב, ובו שורת עמודים אחת.
בתקופה הערבית הקדומה בנו האומיים מרכז שלטוני, ארמונות ובניינים רחבי מידות מדרום להר הבית וממערב לו. שרידים מהם קיימים עדיין בגן הארכיאולוגי שבפנים החומות.
עד התקופה הצלבנית לא חל שינוי בחומות העיר. בתקופה הצלבנית נפרצו החומות. שנים מספר לאחר שנכבשה העיר הוקמו חומותיה מחדש וכללו עתה שערים, מגדלים ומצודות. תוואי הביצורים הצלבניים של החומה הדרומית אינו ידוע לאשורו. ההנחה המקובלת היא שהתוואי זהה בחלקו לתוואי החומה העות'מאנית המוכרת לנו כיום. בחומה הדרומית נקבעו שלושה שערים. אחד מהם היה פשפש הבורסקאים, שניצב בקצהו של רחוב ראשי. רחוב זה שימר את התוואי של הקרדו המזרחי (משני) מהתקופה הרומית.
בתקופה האיובית, לאחר כיבוש העיר בידי צלאח א-דין, שוקמו ביצוריה.
לאורך החומה הדרומית, בין שער האשפות לבין מגדל הגפרית, נחשפו בחפירות של שנות ה-70 בניהולו של מ. בן דב קטעי חומה ומגדלים מימי הביניים, שנשתמרו היטב. אחד המגדלים נתגלה מתחת לפשפש הבורסקאים.
בתקופה העות'מאנית, תוואי החומה העות'מאנית מיוחס לזה של תקופת איליה קפיטולינה, העיר צומצמה בגבולה הדרומי, אולם תוואי החומה לא ידוע לאשורו. ייתכן, כי באזור זה לא הייתה חומה כלל.
ערב הכיבוש העות'מאני עמדה החומה הדרומית בהריסותיה. עם הכיבוש ובניית החומות נדרשה עבודה רבה בחומה זו. הקו החדש נבנה בתוואי החומה מימי הביניים (התקופות האיובית והצלבנית. תוואי החומה אז היה זהה, ובשל כך קשה לתארך את השרידים באופן מדויק).
שער שני הוא שער האשפות הקרוי גם פשפש המוגרבים. הוא אחד משני פשפשים שנבנו בחומה נוסף לארבעת השערים הראשיים. הפשפש מוקם במרחק של כ- 20 מ' ממיקומו של פשפש הבורסקאים האיובי. הסיבה לכך נעוצה, ככל הנראה, בעובדה, כי הרחוב הראשי שהוביל ליציאה מן העיר הוסט מזרחה, ובקצהו הוקם השער.
במחצית הראשונה של המאה ה- 19 שימש השער בעיקר הולכי רגל, והתנועה בו הייתה מועטה. בהמשך הוא היה פתוח מספר שעות ביום לצורך העברת מים, ורק בשנת 1865 נפתח באופן קבוע. היהודים כינו את השער בשם 'שער האשפות' על שמו של שער דרומי מתקופת נחמיה. מקור השם פשפש המוגרבים בערבית: "באב אל מע'ארביה" - שער המערביים/המוגרבים, ניתן לו משום קרבתה של שכונת המוגרבים.
בשער האשפות חלו שינויים רבים לאורך התקופות. בראשיתו, היה זה פשפש עות'מאני צר להולכי רגל ומגדל שער פנימי. במהלך התקופה העות'מאנית נהרס מגדל השער הפנימי (איור 1), ולקראת סוף התקופה העות'מאנית נבנה מגדל שער חיצוני (איור 2) הדומה לביצורים מימי הביניים. עם הקמת המגדל החיצוני נפרץ אשנב הירי שמעל השער והפך לפתח הכניסה למגדל.
בתקופת המנדט שוקמה החומה, והמגדל העות'מאני החיצוני פורק. התערבות זו מקורה כנראה במדיניות הסרת התוספות המאוחרות מהמונומנט.
בתקופה הירדנית הורחב פתח השער למעבר כלי רכב. עיטור של מגן-דוד מקורי שסותת בזמן הקמת החומה על ידי העות'מאנים בראש השער הושחת ככל הנראה בשל היותו סמל יהודי המזוהה עם ישראל.
במדינת ישראל, לאחר מלחמת ששת הימים שופץ מבנה השער. משקוף הפתח הישר הוחלף בקשת נמוכה.
|
|
מקורות
|
בן-דב מ. 1987. פשפש הבורסקאים בימי הביניים ופשפש המוגרבים בימי העות'מאנים. קדמוניות כ'. ירושלים
Kenyon K.M. 1967. Jerusalem excavating 3000 years of history. UK.
Mazar E. 2003. The Temple Mount excavations in Jerusalem 1968-1978 directed by Benjamin Mazar. volume II. Jerusalem.
|
|
|
| מפת התמצאות. קטע 'שער האשפות' מסומן באדום |
|
| 1. מבט אל החזית הפנימית של השער, 1905. |
|
| 2. מבט אל מגדל השער בימי המנדט (ארכיון רע"ת). |
|
