|
חומת המצודה - סקירה היסטורית
|
|
הרחבה בחזית מצודת דוד הוקמה בין השנים 1538-1535. היא חלק ממערך הביצורים שבנה הסולטאן סולימאן 'המפואר'. הרחבה המוקפת חומת שיניות נמוכה, שימשה להצבת תותחים. החלקלקה והחפיר נבנו בשלב מאוחר של בניית החומה, כדי לשפר את ההגנה על המצודה. סביב הרחבה נכרה חפיר עמוק, ויצר חפיר המקיף את המצודה.
כמאתיים שנה מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של הסולטאן מחמוד הראשון (1754-1730), בעקבות התמוטטות שופץ החלק הצפוני של החלקלקה הפונה לכיוון מערב.
שער יפו הסמוך הפך מאמצע שנות ה-70 של המאה הי"ט לשער מרכזי, שדרכו התנקזה התנועה שהגיעה לעיר מכיוון מערב. השער והמצודה הפכו לסמלה של העיר הודות למיקומם הבולט ולצורתם. אזור השער הפך למקום הומה, שבו התרכזה פעילות תיירותית ומסחרית. מחוץ למבנה השער הוקמו מבנים דו-קומתיים אשר שימשו בתי קפה וחנויות. בשנת 1898 לקראת ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני הורחבה הדרך לשער יפו, נסתם החפיר ממערב למצודה, שהתמלא עם הזמן באשפה ואף שימש כמצע לגידול גינות ירק. ברחבה שנוצרה עם סתימת החפיר הוקמו חנויות ובתים.
|
החפירות במקום
|
בחפירות שביצע בין השנים 1940-1934 סדריק נורמן ג'ונס (Cedric Norman Johns), ארכיאולוג בשירות מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט, נתגלו בדופן המערבית והדרומית של המצודה שרידי קשתות מהתקופה הצלבנית. לטענת ג'ונס, היה במקום שער כניסה אחורי, שעבר מעל החפיר הצלבני אל חללי שירות, אשר הקיפו את האולם הצלבני Johns 1950:184)). אולם זה שרד עד ימינו. רחבת התותחים שנחפרה אז כוסתה.
לאחר מלחמת ששת הימים התחדשו החפירות הארכיאולוגיות במצודה. בשנות ה-80 של המאה הכ', עם הקמת מוזאון מגדל-דוד, בוצעו במקום חפירות נוספות על ידי רנה סיוון וגיורא סולר. מתחת לרחבת התותחים נבנו אז חדרי שירות, המגיעים בקצה הדרומי עד קיר החלקלקה.
|
|
השיניות בחומת המצודה
|
צ'ארלס ויליאם וילסון (Charles William Wilson), מחלוצי המחקר המודרני בארץ ישראל ומראשי הקרן לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund), תיעד בשנת 1865 את המצודה (איור 1). בתכניתו רואים בבירור כי מקצב ראש החומה אינו אחיד, מפתח השיניות נקבע ככל הנראה בהתאמה לעמדות התותחים.
מקצב השיניות ברחבת התותחים עבר שינוי בשנות ה-20 של המאה הכ'. בצילומים מתחילת המאה הכ' ניתן להבחין במצב השתמרותן הרעוע של השיניות (איור 2). בחלקן נבנו קירות תמך (צמוד למגדל הצפון מערבי) ובאחרות ניכר תהליך של התפרקות.
בצילומים היסטוריים מראשית תקופת המנדט ניכר, כי ראשי השיניות בקטע זה נבנו 'כיפות-כיפות' בבניית 'דבש' ועוטרו בזקיפי אבן (איור 3). כיום לא נותר זכר לכיפות אלו. בשיקום חומת המצודה בתקופת המנדט נוקתה ה'חלקלקה' מצמחייה, הושלמו בה אבנים חסרות והושלמו חומרי מליטה במישקים. השיניות נבנו עתה מחדש במקצב המחקה את השיניות שעל החומה (איור 4).
במהלך מלחמת 1948 נפרצו השיניות בפינה הדרום מערבית של הרחבה על ידי הירדנים. פירצה זו שימשה את חיילי הליגיון לירי אל עבר שכונת ימין משה הסמוכה.
|
|
הפניות
|
Johns C. N. 1950. The citadel, Jerusalem: A Summary of work since 1934. QDAP 14.
Wilson C.W. 1865. Ordnance Survey of Jerusalem. London.
|
|
|
| 1. תכנית המצודה, 1865. מתוך: 1865 Wilson |
|
| 2. מראה השיניות בחומת המצודה, תחילת המאה ה-20. מתוך: אוסף Matson |
|
| 3. מראה השיניות בחומת המצודה, שנות ה-20 של המאה ה-20. מתוך: אוסף Matson |
|
| 4. צורתם של ראשי השיניות בראשית ימי המנדט |
|
