|
|
| סקירת משאבי טבע >> סקירה גאוגרפית ואקולוגית-היסטורית |
 |
ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצית בין הים התיכון לים המלח, ברום של
840-650 מטר מעל פני הים. העיר העתיקה ממוקמת על הר המורייה, בצדה המזרחי של העיר, באזור המייצג מעבר חד בין הרצועה הים-תיכונית לבין ספר המדבר. מבחינה זו יש הבדלים בכמויות המשקעים ובאופי הצומח, בין צדה המערבי לבין צדה המזרחי של העיר העתיקה, על אף שהמרחק ביניהם הוא כקילומטר בלבד. נחל קדרון וגיא בן הינום, המנקזים את העיר העתיקה ואת הר המורייה מדרום וממזרח, זורמים בכיוון כללי ממזרח לצפון מדבר יהודה ולים המלח.
החומה התוחמת את העיר העתיקה של ירושלים משמשת אלמנט חיץ בין העיר העתיקה לבין העיר החדשה. מבחינה אקולוגית, היא מהווה מחסום, המשפיע על מעבר של בעלי חיים וצמחים אל העיר העתיקה וממנה. משום שהיא תוחמת את העיר העתיקה, היא מכתיבה גם את צפיפות המבנים וצורת הבנייה בתוכה וכן את אופי התחבורה, דרכי הגישה, פינוי האשפה והניקוז, לכל אלה השפעה מכרעת על תפקודה של העיר העתיקה כמערכת אקולוגית.
בעבר, בהיעדר עיר חיצונית לחומה, הייתה החומה קו המפגש בין הטבע לעיר. בתקופה שבה נבנתה החומה, היה הטבע באזור ירושלים עוצמתי ובלתי מופר.
בניית החומה מאבנים מקומיות, על גבי מסלע טבעי, ללא עבודות פיתוח אינטנסיביות כמקובל כיום, אפשרו בוודאי השתלבות מהירה של אורגניזמים בתשתיות מעשה ידי אדם. מאז בנייתה הייתה החומה מעין מעבדה פתוחה, שבה פוגשים בעלי החיים והצמחים את התשתית העירונית ו"מנסים" להשתלב בה. אלו מהם שהצליחו ביצירת המגע הראשוני, נשארו על החומה והתבססו בה, התאימו את עצמם בהדרגה לחיים לצד האדם, חדרו אל בין החומות פנימה, ובהמשך, באמצעות אמצעי הסעה והפצה שונים, גם אל יישובים סמוכים ואל ערים אחרות באזור.
מערכת אקולוגית בנויה כפרמידה מדורגת. בשכבה הראשונה מצויים היצרנים הראשוניים, אלה הם הצמחים, האצות והחיידקים הפוטוסינטתיים, שמבצעים תהליכי התמרה בעזרת אנרגיית השמש וכולאים את מולקולות הפחמן. בשכבות הבאות ממוקמים הצרכנים השניוניים, אוכלי הצמחים, ואחריהם הטורפים וטורפי-העל הניזונים מכולם גם יחד. למיטב ידיעתנו, עדיין לא קיים מודל המתאר את סדר התבססות השכבות השונות על המצע העירוני. האם הייתה ההתנחלות מסודרת על פי הפרמידה האקולוגית, קרי צמחים תחילה, ורק אחר כך חרקים, יונקים ועופות אוכלי זרעים ולבסוף הטורפים?
אנו סבורים, שזה אינו המקרה. ניתן להניח, שככל שבקו ההשקה לאורך החומה היה הטבע שלם ובלתי מופר, כך יכלו שכבות גבוהות יותר במערכת האקולוגית להתנחל, בהתבססן לא רק על מערכת החי והצומח של החומה, אלא דווקא של סביבתה, כשהחומה משמשת במקרה זה נקודת תצפית, אתר מנוחה או קינון. כלומר, אין זה סביר בעינינו, שהבז המצוי לדוגמה, טורף-על שנמצא במהלך הסקר מקנן על החומה, צריך היה "לחכות" להתבססות צמחייה וחרקים על החומה, כדי שגם הוא יוכל להתיישב ולקנן עליה. סביר יותר להניח, שבזים החלו להשתמש בה למנוחה, לתצפית ולקינון זמן קצר לאחר שהופיעה, כשהם צדים במדרונות החשופים שסביבה. לצערנו, אין בידינו מקורות רבים המתארים את תהליך ההתבססות של אורגניזמים בעיר ירושלים ואף לא על תשתיות עירוניות בכלל.
רבים מבעלי החיים והצמחים שזוהו במהלך הסקר על החומה, אכלסו ככל הנראה במקור מצוקים וקירות אבן טבעיים. כזה היה לדוגמה דרור הבית, שדגר בעבר בצוקים ובין סלעים, ואימץ כבר בימי קדם מבנים מעשה אדם כתחליף למקומות חיותו המקוריים. על כך אמרו חז"ל: "ציפור דרור - שאינה מקבלת מרות... למה נקרא שמה צפור דרור? מפני שדרה בבית כמו בשדה" (שבת ק"ו, ע"ב).
חסר מידע בדבר מרבית האורגניזמים האחרים, באשר לתקופת התבססותם על תשתיות מלאכותיות. המקורות המהימנים הראשונים שמתארים את הטבע בירושלים הם מסוף המאה ה- 19, עת ביקרו בארץ-ישראל מספר עולי-רגל וחוקרי טבע. שני חוקרים כאלה הם הנרי בייקר טריסטראם, כומר ששהה בארץ בשנים 1864-1863 ותיאר את ממצאיו בשני ספרים, וסלה מריל, הקונסול האמריקני בארץ ישראל בסוף המאה ה- 19, שפרסם מספר ספרים ומאמרים. תיאוריהם של שני אלה מתייחסים לבעלי החיים ולאופי ה צמחייה ומהם אנו למדים, כי באזור ירושלים היה הטבע באותה תקופה עדיין פראי ובתולי. בעלי החיים שניצודו על ידיהם כוללים נמר, צבוע, זאב, גירית דבש ושועל חולות, שכיום אינם נראים בסביבתה של העיר. גם מן העופות נמצאים באוספיהם מינים רבים שכיום הם נדירים ביותר, דוגמת בז צוקים, עיט נצי, רחם, בז נודד ולילית מצויה (מריל 1890, קרק 2000).
תיאוריהם מלמדים אותנו על הסמיכות של הטבע במלוא הדרו אל העיר, אך קשה לנו להסיק מהם על השתלבותו בתוכה. מעניין לכן תיאורו של מריל כי "בסתיו היו המוני עורבים ממינים שונים יורדים ללינת לילה על חומות ירושלים, יותר מכל ציפור אחרת". על פי תיאוריו של טריסטראם, היה בעבר העורב השחור נפוץ בירושלים ובהרי יהודה, כולל על החומה, ואילו כיום הוא נדיר ביותר בארץ ואינו נצפה באזור זה.
גם את הקאק הוא מתאר כמצוי באלפים בעיר העתיקה ועל גבי החומות (טריסטראם 1884). תיאור זה הוא חשוב, שכן הקאק נמצא בסקר הנוכחי מקנן על גבי החומות, אך מתצפיות שלנו ושל אחרים אנו יודעים שהוא נעדר מהעיר, וגם כמעט מישראל כולה, מאמצע המאה העשרים ועד שנות התשעים שלה. ההתנחלות הנוכחית היא אם כן, התנחלות שנייה, לאחר שהמין נפגע מחומרי הדברה שפוזרו נגד החרקים שהוא ניזון מהם. אחת התכונות שאפשרה ככל הנראה לקאק לחיות על החומה ובמבנים מלאכותיים היא כושר הלמידה וההסתגלות המהיר שלו וגמישותו בבחירת אתרי קינון. בשנים האחרונות, לדוגמה, הוצבו בכבישי הארץ עמודי תאורה ענקיים בעלי ראש עגול. בתוך זמן קצר למדו הקאקים שעמודים אלה מתאימים להם לקינון, וכיום הם מאכלסים אותם לרוב.
תהליך ההסתגלות של בעלי החיים והצמחים לסביבת אדם הוא אם כן דינמי ואינו חדל לרגע. למעשה, בעולמנו כיום, כאשר הארץ מתכסה והולכת ב"שלמת בטון ומלט", ספק אם יוותר בה מקום לאורגניזמים שלא ישתלבו בתהליך זה.
|
|
 |
 |
|
|
| Websites, text and photos © Israel Antiquities Authority |
Powered by teti-tu |
|
|
