|
קטע 'חומת הארמנים' - סקירה היסטורית
|
|
תקופת בית ראשון. בסוף תקופת נחמיה ובתקופת הורדוס כללו חומות ירושלים את קטע 'חומת הארמנים'.
בתקופת בית שני (מאה ראשונה לפנה"ס) שיקם הורדוס את חומות העיר ושעריה, והעיר הורחבה לכיוון צפון.
החומות הקיפו את שטח העיר העליונה ואת הר ציון. הורדוס עיבה את חומת החשמונאים ושיפץ אותה, הקים את ארמונו בפינה הדרומית-מערבית, ואף פתח שער חדש בחומה לעבר ארמונו.
אחרי שריפת בית המקדש התקדם הצבא הרומאי דרך העיר התחתונה אל העיר העליונה, וממנה אל המצודה - 'מגדל דוד'.
התקופה הרומית המאוחרת - אליה קפיטולינה (135-326 לסה"נ). עם יציאת הלגיון העשירי מירושלים, נותרה העיר ללא הגנה, וככל הנראה, נבנתה סביבה חומה. שטח העיר מדרום הצטמצם. מרשמיהם של עולי רגל בראשית התקופה הביזנטית עולה, כי הר ציון ובריכת השילוח היו אז מחוץ לחומת העיר. עם זאת, בחפירות ארכיאולוגיות לאורך קו החומה העות'מאנית הדרומי, לא נמצאו עדויות לחומה מתקופה זו.
מחנה הלגיון העשירי שנשאר בירושלים, שהה בשטח הרובע הארמני של ימינו. הסיבה לכך, שלא נמצאו שרידי מבנים או ביצורים במקום היא שהמחנה נבנה מעץ ומאוהלים.
התקופה הביזאנטית (638-326 לסה"נ). בתקופה זו ידעה ירושלים פריחה ושגשוג, אוכלוסיית העיר גדלה ונבנו בה מבני דת רבים. תוואי החומה בחלק הדרומי הורחב, תאם במידה רבה את החומה מימי בית שני וכלל את הר ציון ואת גבעת 'עיר דוד'. קו החומה המערבי ,לעומת זאת, נותר בתוואי הקדום.
התקופה הערבית הקדומה (1099-638 לסה"נ). החומה הביזנטית המשיכה לשמש את העיר בתקופה זו עד רעש האדמה בשנת 1033. חומה זו תוקנה ביסודיות, ומתאר אותה הגיאוגרף מקדיסי כחומה שכללה באותה עת שמונה שערים, חמישה מהם בחומה הדרומית.
התקופה הצלבנית (1187-1099 לסה"נ). הצלבנים הקימו מחדש את החומות על שעריהן, מגדליהן ומצודותיהן. הביצורים חפפו את החומה הערבית הקדומה. בארבע פינות העיר נבנו מצודות למספר רב של חיילים ולתחמושת רבה. בפינה הדרומית מערבית של החומה ניכרים עדיין שרידי אחת המצודות.
התקופה האיובית (1250-1187 לסה"נ). בשנת 1178 כבש את ירושלים צלאח א-דין. מספר שנים לאחר הכיבוש, החל צלאח א-דין בשיקום חומות העיר ובביצורן, החומות אשר נזנחו בימי הצלבנים. החומה הקיפה אז את הר ציון והשיקה למצודה הצלבנית בפינה הדרומית מערבית. בשנת 1219 התחולל שינוי גדול במצבה של העיר, ירושלים חדלה להיות עיר מבוצרת. ההשערה הרווחת היא כי השליט האיובי אל-מלכ אל מעטם עיסא הרס את ביצורי העיר עקב חשש מכיבוש העיר על ידי הצלבנים.
התקופה הממלוכית (1517-1250 לסה"נ). אף שרבים טוענים שבתקופה זו הייתה ירושלים עיר פרזות, יש עדויות של עולי רגל, כי העיר הייתה מוקפת חומה ולה שערים. שרידי החומות שנותרו מתקופות קודמות נהרסו לקראת סוף המאה ה-15, ערב הכיבוש העות'מאני.
התקופה העות'מאנית. בתקופה זו בנה סולימאן הגדול את חומות ירושלים מחדש. קטע 'חומת הארמנים' הוקם בסוף מפעל הבנייה של החומה. בעוד תוואי החומה המערבית מבוסס על התוואי הקדום הנשען על חומת בית שני, בדרום התבססו המתכננים על קו החומה הפאטימי-הצלבני, ולכן נותר הר ציון מחוץ למערך הביצורים. תוואי החומה העות'מאנית המוכר לנו כיום עוקב, ככל הנראה, אחר תוואי החומה מהתקופה הרומית.
התקופה הירדנית. עד איחוד העיר בשנת 1967, סימנה החומה את קו הגבול עם ירדן. הירדנים הקימו עמדות מבוצרות על מגדלי החומה, החשובה שבהן הייתה "עמדת הפינה" שבמגדל הדרומי-מערבי. עמדה זו חלשה על השטח הפתוח מדרום וממערב, על הדרך להר ציון ועל שכונת ימין משה. בשנות ה-50 למאה ה-20 היה השטח הסמוך לפינה הדרום מערבית של החומה שטח ההפקר.
העמדה הירדנית ששכנה בפינה זו הייתה בנויה אבן ומכוסה פלטת בטון. מכיוון שלא ניתן היה להגיע אז אל הכותל המערבי, הייתה העלייה לרגל להר ציון בלבד.
מדינת ישראל. החפירה בשטח החומה הדרומית-מערבית ובשטח המגדלים שהובילו אל ארמון הורדוס נערכה בתחילת שנות ה-70 למאה ה-20, בראשות הארכיאולוג מגן ברושי.
גן הארמנים:
שטח 'גן הארמנים' יושב לראשונה בתקופת נחמיה עת השתרעה העיר עד אליו. במאה הראשונה לפנה"ס, מולא השטח באדמה שנתמכה על ידי חומה והוקמו בו חלק מארמון הורדוס ומבני מגורים. חומה זו התמוטטה במהלך המאה הראשונה לסה"נ, שוקמה ונפרצה שוב עם חורבן הבית בשנת 70 לסה"נ.
שטח זה יושב מחדש רק בתקופה הביזאנטית, במאה ה-6 לסה"נ, אז שגשגה העיר הודות לעלייה מסיבית לרגל. עם הכיבוש המוסלמי בשנת 637 לסה"נ , ננטש המקום ויושב מחדש רק בעת השלטון האיובי בתחילת המאה ה-13 לסה"נ. בתקופה זו נבנה חאן גדול לשיירות הסוחרים שנכנסו לעיר דרך שער יפו. החאן התקיים זמן קצר בלבד עד הכיבוש הצלבני.
בשלהי המאה ה-14 רכשה הקהילה הארמנית את הקרקע במקום, והיא הבעלים שלה עד ימינו. בשטח ניטעו זיתים ואורנים. מעט בניינים הוקמו בעיקר לאחר בניית החומה העות'מאנית (1541-1537). פרט למבנה הסמינר הארמני, שהוקם במהלך המאה ה-20 ,לא ניכרת בשטח פעילות בתחום הבנייה.
מתמונות היסטוריות עולה, כי מטע זיתים שהיה במקום נעקר בתחילת המאה ה-20, אך השימוש בשטח נותר חקלאי.
בשנים 1967-1962 נערכו במקום חפירות מקיפות על ידי הארכיאולוגים דה ווקס וקאלאווי מטעם הסמינר התיאולוגי הבפטיסטי בקנטאקי. חפירות אלו כוסו מאוחר יותר והשטח נזנח.
|
|
|
| מפת התמצאות. קטע 'חומת הארמנים' מסומן באדום |
|
