במרכזה של מפת מידבא מתואר, רחוב עמודים החוצה את העיר מצפון לדרום, הלא הוא הרחוב המזוהה כרחוב הראשי ("קרדו מקסימוס") של העיר. באותה מפה מתואר גם רחוב נוסף, ממזרח לרחוב הנ"ל, ובמרבית אורכו משוך בתוואי המקביל לרחוב הראשי. קטעים אחדים של רחוב זה נחשפו בדור האחרון בידי חופרים שונים.
השרידים נחשפו בארבעה קטעים, המצויים כולם בציר אחד העובר בקו צפון-דרום, ואלו הם (מדרום צפונה):
קטע א
מדרום ובצמוד לחומת העיר העתיקה מבחוץ (ליד שער האשפות). קטע זה נחשף כולו בידי מאיר בן-דב . בקטע זה ניתן לראות את השתרעות הרחוב המרוצף כמעט למלוא רוחבו. בקטע זה נחשפו גם רוב מרכיביו של הרחוב:
בסיסי עמודים:שלושת הבסיסים עשויים באבן זהה, שהוא גיר חצי-קשה.
עמוד: המתאים היטב לקוטר ראשי הבסיסים שתוארו לעיל.
ריצוף: הרחוב מרוצף במרצפות מאבן גיר קשה, הניתנים להחלפה, כמקובל ברחובות מרוצפים. בכל מקום נחשפו מרצפות משויפות וחלקות.
שורת החדרים לאורך הרחוב: ממערב למדרכה ולאורכה נחצבו במצוק הסלע חדרים מלבניים ששימשו חנויות .
קטע ב
מצוי מצפון ולפנים מחומת העיר העתיקה (ממערב לשער האשפות). אל תעלת הניקוז ואולי גם לקטע ריצוף הגיע כאן לראשונה הבריטי ס"נ ג'ונס, כשחפר כאן עבור מחלקת העתיקות המנדטורית, כשעירית ירושלים דאז העבירה כאן קו ביוב ראשי. וממערב לרחוב הוא הבחין במספר חדרים חצובים בסלע המצוק. ג'ונס גם הבחין לראשונה בבניין שלימים יכונה בשם בניין אומיי III. אל ריצוף הרחוב הגיע מאירבן-דב בנקודה אחת מצומצמת, וכך גם אל הבניין בעל טורי האומנות שנבנה ממזרח לו . לימים נחשף כל השטח בחפירות מטעם רשות העתיקות, החלו בכך רוני רייך ויעקב ביליג בשנים 1996-1994, והשלימו את החשיפה יובל ברוך ורוני רייך בשנים 1997 - 1999 (תש"ס).
בקטע זה נחשף קטע ארוך של הריצוף העולה בשיפוע אחיד מדרום לצפון. ובמרכזו חצובה בסלע תעלה עמוקה. כאן ניתן להבחין בבירור שלהנחת אבני הריצוף קדמה פעולת חציבה רחבת היקף במדרון היורד אל עמק הטירופויון ממערב, לשם יצירת הרחוב.
קטע ג
דומה שראשון להגיע אל הריצוף הזה היה צ'רלס וורן, בפיר I מתוך שבע הפירים שחפר לרוחב הטירופיאון מול הפינה הדרומית מערבית של הר הבית (Warren 1884:184, Pl.xxvi). באזור זה, ובזיקה למקום ירידת גרם המדרגות המודרני מן הרובע היהודי לרחבת הכותל המערבי, נערכה חפירת הצלה בידי יובל ברוך ודני וייס בשנת 1998. נחשפו כאן, חדר מלבני, החצוב כולו בסלע, דומה שחדר זה הוא אחת מבין החנויות, שהותקנו לאורך צידו המערבי של הקרדו.
קטע ד
בסתיו 1996 נעשתה חפירה צרה ומוארכת, בתוואי צפון-דרום, באמצעות מחפרון לצורכי ניקוז באזור שאל מול לפני הכותל המערבי (רחבת התפילה) ובמרחק של כ -90 מ' ממנו. נחשף קטע של רחוב מרוצף לוחות אבן, במילויי העפר נמצא פדסטל גבוה מאבן גיר.
לבסוף יש לציין שקטעי רחוב נוספים יוחסו לקרדו המשני הלא הוא הרחוב המזרחי, אך לדעתנו הייחוס מוטעה. לדעתנו אין לקשור בין הרחוב במערבה של גבעת 'עיר דוד' לקרדו המזרחי
בבואנו להעריך את תאריך בנייתו של הרחוב המזרחי יש להשוות את פרטיו לפרטים דומים בשרידי הרחוב המערבי ולהעריך את מה שעולה מן ההשוואה הזו. למרבה הצער ידועים לנו מן החלק הצפוני של הרחוב המערבי רק קטעי ריצוף באתרם, וחסר לנו, לפי שעה, מידע על סוג העמודים ששימשו שם. הדבר היה מסייע הרבה משום שהשוואת בסיסי העמודים שנחשפו על ידי מאיר בן דב, בקטע שמדרום לחומת העיר העתיקה, עם אלה שנמצאו ברובע היהודי מגלה הבדל מהותי. ההבדל מצוי בגודל (קוטר), בצורת הבסיס (הפרופיל) ובטיב הסיתות. ההבדל הוא כל כך גדול שניתן לומר בביטחון ששני טיפוסי הבסיסים מקורם בתקופות שונות.
הבדל נוסף מצוי באופן ניקוז הרחוב.גם ריצוף הקרדו המזרחי דומה יותר באופיו לקטע הצפוני של הרחוב המערבי מאשר לקטע הדרומי שלו.
מבחינות אלה קיים דמיון גדול יותר בין פרטי הרחוב המזרחי ובין החלק הצפוני של הקרדו המערבי, מאשר בינו ובין החלק הדרומי של הקרדו המערבי. מתבקשת כאן המסקנה שהרחוב המזרחי וחלקו הצפוני של הרחוב המערבי הם בני תקופה אחת, או לפחות קרובים בזמן זה לזה, אל נכון בתקופה הרומית המאוחרת, ואילו החלק הדרומי של הרחוב המערבי הוסף בתקופה הביזנטית.