טבריה

שחזור מעשה ידי אומן של אזור השער והחפיר

בחפירה שהתנהלה לאחרונה ברובע היהודי הישן של טבריה ליד חוף הכנרת, התגלו שרידים מרשימים של המבצר הצלבני מן המאה השתים-עשרה לסה"נ

תכנית המצודה

טבריה וקרב קרני חטין: שנת 1187 לסה"נ ברביעי ביולי שנת 1187 נפל דבר בתולדות המזרח התיכון: קרב 'קרני חטין', שבו הביס צלח א-דין וחייליו את הצבא הצלבני ובראשו המלך גי דה ליזינאן, ואשר חרץ את גורלה של ממלכת ירושלים הצלבנית. העילה לקרב הייתה המצור שצלח א-דין הטיל על טבריה בירת נסיכות הגליל יומיים לפני הקרב הגדול, בשני ביולי. במבצר האיתן של טבריה ישבו באותה שעה הנסיכה הצלבנית אישיבה, אשתו של ריימונד השלישי מטריפולי שליט הגליל, ויחידת אבירים נאמנה; אך ריימונד עצמו שהה באותה עת עם המלך במחנה הצלבני במעיינות ציפורי. עם ראשית המצור,שיגרה אישיבה  בבהילות שליח למחנה הצלבני, אשר הודיע להם על המצור ועל הסכנה האורבת לה ולאבירי טבריה מפני כוונתו של צלח א-דין לכבוש את העיר. בהתייעצות הקדחתנית במחנה בצפורי יעץ למלך דווקא ריימונד, בעלה של אישיבה, שלא להתעמת כעת עם הכח המוסלמי, על אף הסכנה המיידית שעמדה לאשתו ולחבריו בטבריה. אך המלך החליט לקבל את עצתו של מפקד מסדר הטמפלרים: להתקיף את המוסלמים ולשחרר את טבריה מן המצור. בדרך לטבריה, כידוע, בסביבות קרני חיטין, נערך הקרב המכריע כשידיהם של הצבא הצלבני, הנמק מצמא, על התחתונה. עם תום הקרבות צבא ממלכת הצלבנים פסק להתקיים, ואבירי המסדרים הטמפלרי וההוספיטלרי הוצאו להורג (רק המלך גי נשבה ושוחרר כעבור שנה, בעוד ריימונד הצליח להימלט לפני תום הקרב). למחרת היום, נכנעה טבריה בפני הכח המוסלמי. הנסיכה אישיבה ואבירי טבריה הורשו לצאת מן העיר, ואלה יצאו ללא פגע לטריפולי אשר בלבנון.

שריד השער

המבצר הצלבני של טבריה: גילויו מחדש היכן היה המבצר הצלבני של טבריה ? עד שנות השבעים של המאה העשרים סברו החוקרים שיש לחפש אותה מחוץ לחומות העיר העתיקה העות'מאנית, אולי באזור המצודה שנבנתה בימי דאהר אל עמר במאה השמונה עשרה לסה"נ על גבעה בצפון-מערב העיר, או אולי על הר ברניקי המתנשא מעל העיר מדרום-מערב. בשנת 1970 הציע ההיסטוריון צבי רזי, על סמך ניתוח טקסטים היסטוריים וציורים של טבריה מן התקופה העות'מאנית, למקם את המבצר בין החומות של העיר על חוף ימת הכנרת, באזור הרובע היהודי הישן. חפירות ארכיאולוגיות מצומצמות אשר נערכו בידי חופרי אגף העתיקות אסתר דינור(1976) ואליוט בראון (1977) ממערב למסגד הים בקרבת הטיילת חיזקו וסייעו להנחה זו, על ידי גילויים של קטעי קירות איתנים אשר נתפרשו על ידי החופרים כחלקים מן החלק הדרומי של המבצר. א' בראון אף הציע שחפיר מלא במים, הקשור לכנרת, תחם והגן על המבצר מצד דרום, ומצא השוואות עם סגנון הבניה ועם תכנית המבצר בכוכב הירדן – Belvoir (למעט העובדה שבכוכב הירדן החפיר מסביב למבצר היה ללא מים). אך היו אשר פקפקו בכך והציעו בכל זאת לחפש את המבצר הצלבני של טבריה, לבה של בירת נסיכות הגליל במאה השתים עשרה לסה"נ, באזור אחר של העיר העתיקה.

מנורת של שבעה קנים ושריד אותיות עבריות על גבי אבן במצודה

בחודשי האביב והקיץ 2003, בעקבות תכניות פיתוח של החברה הממשלתית לתיירות בתחומי הרובע היהודי בטבריה העתיקה ('חצר היהודים'), נערכו חפירות ארכיאולוגיות מטעם רשות העתיקות בשטח הגובל בבית הכנסת 'עץ חיים' ע"ש ר' חיים אבואלעפיה קרוב לחוף ים כנרת, כשבעים מטר מצפון לחפירות א' בראון וא' דינור. בחפירה נתגלה קטע מרשים של חומה איתנה בעובי 3.4 מ' שכוונו מזרח-מערב (בניצב לחוף הים) ובו שער ברוחב שלושה מטרים במצב השתמרות מצוין. חזית החומה הבנויה מאבני גזית גדולות השתמרה לגובה 4 מטרים, לפחות (נדבכי היסוד, המשוקעים בתוך שכבת מי-התהום בגובה מי הכנרת, טרם נחשפו). בחומה ובשער הבחנו במאפייני בניה צלבניים מובהקים, אשר לא הותירו מקום לספק: לפנינו חלק מן החומה הצפונית של המבצר הצלבני, המעידה שאכן מתחת לרובע היהודי הישן נמצא המבצר הצלבני האבוד של טבריה.  הגילוי מאפשר לשער את גודלו של המבצר – 50 X 70 מ', לערך, אם כי קשה עדיין להתוות את תכניתו המדויקת. המאפיינים הצלבניים שנתגלו בחומה ובשער, הם: בניה מסיבית של אבני גזית גדולות, חלקן בעלי סיתות שוליים, מותאמות ומלוכדות היטב; סיתות אלכסוני של פני אבני בניה אחדות במזוזות השער; תו סתתים בצורת האות V על פני אחת מאבני הבניה; שימוש משני בפריטי בניה עתיקים; ומסילה בצורת מגרעת בשתי מזוזות בית השער להעלאת והורדת שבכת ברזל (“Portcullis”) – אמצעי הגנה צלבני מובהק בקדמת שערי המבצרים. גם המכלול הקיראמי כלל חרסים אופייניים לתקופה, חלקם חרסי יבוא צלבניים. נראה, שבקדמת החומה והשער היה חפיר רחב מלא במים אשר הגן על המבצר מצד צפון (כפי שהתגלה בחפירה של שנת 1977 בדרום המבצר). אם אכן היה חפיר גם מצד המערבי של המבצר (הצד שטרם נחשף) – הרי שמדובר במבצר שהיה מוקף במים מכל צדדיו, מעין אי מנותק מיתר חלקי העיר, שהיה מחובר אליהם, כנראה, בגשרי עץ מתרוממים.  

שחזור מעשה ידי אומן של שער הכניסה

לאחר נפילת המבצר בשנת 1187 עמדו חורבותיו בשיממונן מאות בשנים עד שמולאו וכוסו באדמה ועליהן נבנה, החל מימי רבי חיים אבואלעפיה באמצע המאה השמונה עשרה לסה"נ, הרובע היהודי של טבריה. התרגשות מיוחדת אחזה אותי בזמן חפירת האתר, שהרי בשכונה החסידית שהתפתחה כאן החל מסוף המאה השמונה עשרה ושגשגה עד 1948 (כיום נותר ממנה רק בית הכנסת של חסידי קרלין), נולדה וגדלה סבתי, נחמה פרידפרטיג לבית הלר; ממנה שמעתי בצעירותי 'סיפורי סבתא' רבים על אודות נפלאותיה של  'טבריה של מעלה' - וגם על 'טבריה של מטה' .

ה'פן היהודי' של המבצר הצלבני

במהלך החפירה גילינו שכנראה כבר במאה השתים עשרה (לפני או אחרי קרב קרני חטין) או במאה השלוש עשרה לסה", זמן לא רב  אחרי שהוא נבנה, השער עצמו נסתם, על ידי בנית שני קירות שהוקמו לרוחבו תוך כדי ביטולו והוצאתו מכלל שימוש. הופתענו למצוא בחומה, בשער ובאדמת המילוי בחפיר פריטי בניה גדולים ומעוטרים: חלקי משקוף גדול המעוטר בדגמים צמחיים וזר הרקולס עם מקבילות כמעט מדויקות מבית הכנסת העתיק של כפר נחום (חלק אחד שולב בשימוש משני על ידי הצלבנים במזוזת השער המערבית), אבן גזית מבזלת עם תבליט גס של מנורה בת חמשה קנים, אבני כרכוב וכותרות, חוליות עמודים, שברי אבנים משיש איטלקי, ופריטים נוספים מגיר ומבזלת. פריטים אלה מקורם בודאי במבנה קדום ומפואר, כנראה בית כנסת מן התקופה הרומית או הביזנטית. מנין הגיעו אבנים אלה? האם הצלבנים הביאו אותן מחורבות העיר היהודית מתקופת המשנה והתלמוד דרומה מכאן, או שמא מדובר במבנה ענק שעמד בקרבת המבצר (ואולי מתחתיו )? שאלות אלה טרם נפתרו, כמו גם שאלות רבות נוספות לגבי תפקודו של המבצר ותכניתו.

בזמן קיום המבצר בשנות ה- 60' של המאה השתים עשרה, ביקר בטבריה בנימין מטודלה, אשר מצא בעיר קהילה יהודית שמנתה חמישים משפחות; הוא מזכיר גם "[בית] כנסת כלב בן יפונה בקרוב". בשנת 1180, לערך, פגש כאן הנוסע האשכנזי פתחיה מרגנסרבג קהילה יהודית איתנה, ובתוכה ר' נהוראי שהיה 'מזרע ר' יהודה הנשיא'; גם הוא מזכיר "בית הכנסת שבנה יהושע בן נון". ושמא בתי הכנסת האלה חד הם, והוא לא אחר מהמבנה שממנו הובאו פריטי הבניה המפוארים של המבצר ? . גם על כך רב עדיין הנסתר על הגלוי.

גילויו של המבצר ושרידים נוספים צלבניים בתחומי העיר העתיקה של טבריה (שלא נסקרו כאן מקוצר היריעה) שופכים אור על כמה חידות הקשורות למסורות יהודי טבריה במאות השנים האחרונות. "המערה הגדולה אשר בטבריה" (או, בשם אחר - "מערת ר' יהודה הנשיא ואנטונינוס הקיסר") שהטילה אימים על התושבים המקומיים ועל כן לא העזו להיכנס בה, היא כנראה חלל תת-קרקעי שהיה חלק מן המבצר הצלבני (אולי מעבר מקורה שדומים לו נמצאו בשנים האחרונות בעכו, ויש להניח שהוא עוד קיים היום בתת-קרקע). מסורת "כיפות השל"ה" - באזור המנזר היווני אורתודוקסי בדרום-מזרח העיר העתיקה (על פי יהודי טבריה  - הוא המקום שנהג להתפלל ר' ישעיהו הלוי איש-הורוויץ, "השל"ה הקדוש" הקרוי על שם ספרו – שני לוחות הברית) מתייחסת לאתר צלבני מבוצר, בנוי קמרונות מסיביים, הקבור כיום מתחת לבנין המנזר (לדעתנו הביצור של הפינה הדרומית-מזרחית של העיר הצלבנית).

בטבריה שבין החומות רב הנסתר על הגלוי, ועדיין מצפות לנו הפתעות שיאירו את תולדותיה של בירת נסיכות הגליל בתקופה הצלבנית ובמאות השנים שחלפו מאז.