חנות תגרים (ח'אן א-תוג'אר) מצוי בתוך נחל קשת לצד כביש עפולה - צומת גולני, מול ההסתעפות לקיבוץ בית קשת (איור 1). כמו בתקופות קדומות כך גם בימי הביניים עברה בנחל זה הדרך הבינלאומית שקישרה בין דמשק וקהיר, במהלכה בין חאן א-לג'ון (מגידו) לבין חאן מיניה שעל חוף הכנרת. לאורכו של נחל זה מצויים מעיינות אחדים ונראה כי אלה היו מן הגורמים העיקריים להקמת החאן במקום.
רקע היסטורי ותולדות המחקר
החאן נסקר על ידי אנשי הסקר הבריטי אשר ערכו בו מדידות והציגו את תכניתו, עליה הסתמכו חוקרים רבים במשך השנים (איור 3). רק בשנת 1980 נערך באתר סקר נוסף על ידי המחבר שבמהלכו התברר לראשונה, באמצעות ניתוח תצ"א משנת 1942, כי תכנית החאן כפי שנעשתה על ידי הבריטים אינה מדויקת וכי למבנה שני אגפים המייצגים, ככל הנראה, שני שלבים בתולדותיו (איור 4). בשלב הראשון נבנה חאן שהשתרע על שני השלישים הדרומיים של המבנה הנוכחי. חאן זה כלל חדרים סביב חצר מרכזית שבצידה הדרומי עמד מסגד. מאוחר יותר נוסף לחאן אגף חדש בצדו הצפוני, אשר יצר מבנה שאורכו הכולל 120 מ' ורוחבו 65 מ'. לאור ממצאים אלו הצעתי כי את השלב הקדום (שנבנה ככל הנראה על ידי הסוחר הדמשקאי אל-מיזה) יש לייחס למאה ה-ט"ו – ואת המאוחר לימיו של סינאן פשה, במחצית השניה של המאה ה-ט"ז. החאן המורחב המשיך להתקיים עד לראשית המאה ה-כ', עת שימש כשוק מרכזי לתושבי האזור.
עוד התברר בסקר כי המבנה המצוי על הגבעה ממערב לחאן ואשר הוגדר על ידי אנשי הסקר הבריטי כמצודה ששמרה עליו, אינו אלא חאן קדום יותר, מן המאה ה-ח' או ה-ט' לסה"נ (איור 5). כמו כן זוהו המסגד, בית המעין ויישוב הבדואי הסמוך (איור 6). בשנת 1988 נערך בשני אתרים אלה סקר נוסף על ידי צוות מטעם בית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים. במרוצת מאה השנים האחרונות סבל החאן משוד אבנים שנלקחו למטרות בנייה בכפרי האזור ומהרס שנגרם מקריסת חדרים וקירות.
החפירה
החאן הקדום
ארבעה חדרים היו ממזרח לשער ולפחות שלושה חדרים ממערב לו, מהם המערבי ביותר שהיה מטויח כולו ושימש כבריכת מים. בין הבריכה והחומה החיצונית המערבית נמצאה מפולת אבנים גדולה אשר נגרמה, ככל הנראה, מהרס מכוון, אולי לצרכי שוד אבנים. בפינה הצפונית מערבית של החומה החיצונית נמצאה שורה של שבעה חלונות הסמוכים זה לזה הצופים לעבר נחל קשת. בחלקה הצפוני של חצר החאן הקדום נמצאו יסודות של קירות דלים של בנייה מישנית.
החאן המאוחר
בצדה הדרומי מזרחי של חצר החאן נמצאה באר מים. הבאר שופעת מים גם כיום וחוליתה היצוקה בטון ובה מסגרת ברזל, מעידה כי שימשה עד לראשית המאה ה-כ'. בצמוד לבאר ישנה בריכה (1.5X3.5 מ') שעל פי סגנון בנייתה וטיבה היא מן השלבים המישניים של השימוש בחאן (צילום 11). מערכת ניקוז של צינורות תת-קרקעיים, שרובה לא נחשף, מנקזת את הבאר וסביבתה לעבר צידה המערבי של החצר. יש לציין כי בתכנית החאן של אנשי הסקר הבריטי מצוינת באר ולה תעלה המוליכה את המים מערבה אל מחוץ לחאן. אולם, על פי תכניתם מצויה היתה הבאר במרכז החאן כפי שהם הבינוהו. לפיכך, לא מן הנמנע כי הבריטים ציינו את מקום הבאר על פי עדויות בעל פה ולא על פי מראה עיניים. מכל מקום, מקומה של הבאר לא היה ידוע בזמן הסקרים שנערכו בעת החדשה.
החאן במתכונתו המאוחרת שימש למעשה ללא הפסקה מאז שלהי המאה ה-ט"ז ועד לראשית המאה הכ'. משך חיים ארוך כזה דינו שיגרום לתיקונים ותוספות. החאן נבנה במקורו מאבני גזית העשויות מאבני גיר מקומיות שהוחלקו באיזמל בעל שיניים צפופות ששיווה להן גימור נאה במיוחד. בנייה משובחת זו ניכרת במקומות רבים בחאן ומקלה על זיהוי חלקי המבנה המקוריים. בכל המבנה נמצאה בנייה מישנית נרחבת שכללה שיקום של קירות, קשתות וקמרונות וכן תוספות שונות שחסמו פתחים וחלונות, יצרו באולמות שונים חלוקה פנימית מחודשת, או תמכו מפולות של חדרים שקרסו. הבנייה המישנית היא באיכות ירודה וניכרת בשימוש באבני גיר דולומיטי קשה שהוקצעו קלות.
בחפירה נתגלו ממצאים רבים שלא באתרם או בהקשר סטרטיגרפי של רצפות ומפלסי חיים. על כן ערכם של ממצאים אלה להבנת תולדות החאן מוגבל מטבעו. הממצאים כוללים מטבעות שונים החל מן התקופה הרומית וכלה בפרוטות של מדינת ישראל, כלי חרס רבים, חלקם מטיפוס "ראשאייה אל פוחאר" וחלקם מתוצרת עזה, נרות שמן עות'מאניים, אלפי שברים של מקטרות חרס, כלי עבודה מברזל ועוד.
בית המרחץ
ביבליוגרפיה נבחרת