יפו העתיקה, שעד המחצית השנייה של המאה ה-19 הוקפה ביצורים, הינה כיום חלק מהעיר המודרנית וכל החלקים יחד מהווים אוצר תרבותי ואנושי. למרות השייכות המוניציפאלית לתל-אביב, יפו מהווה עיר נפרדת מבחינה טופוגראפית, היסטורית, ארכיאולוגית, תרבותית ואנושית. אוסף תקופות, סגנונות, דפוסי חיים, מסורות של עמים ודתות שונות חיים ונפגשים בה כיום. יפו היא אחת מערי החוף החשובות של הים התיכון וראויה לשימור של כל חלקיה ומרכיביה. כיום יש חשיבות רבה בפיקוח ושימור העיר ההיסטורית בשל ביצוע עבודות בנייה ותשתית מסיביות בכל רחבי העיר. ניתן להבין טוב יותר את הדילמות הכרוכות בשימור ביצורי יפו באמצעות מסקנות הנובעות מניתוח ההבדלים בנושאי השימור בין שתי ערי חוף העתיקות יפו ועכו.
עכו העתיקה
יפו העתיקה
שתיהן ערי נמל עתיקות בנות אלפי שנים ותוססות גם כיום, אולם הבדלי השימור בשתי הערים מהותי: על עכו העתיקה שומרות חומותיה ואזור החיץ האורבאני גם כיום. לעומת זאת, יפו העתיקה של היום –הינה עיר ללא חומות, מעבר לשרידים נדירים.עקב הפיתוח המודרני המואץ כמעט ונבלעה יפו העתיקה.
הבדלים המהותיים בין שתי הערים דורשים התייחסות שונה וכלים שונים בשימורן ככלל ובשימור ביצוריהן בפרט. בעכו ניתן לשמר את הביצורים כשהם עומדים על תילם. לעומת זאת את ביצורי יפו ניתן לשמר ולהציג רק בצורה סמלית/אבסטראקטית. לדוגמה: סימון של תוואי הביצורים על כבישים קיימים בעזרת סוגי ריצוף שונים, ו/או יצירת אנלוגיה לחומה באמצעות קיר ים מאבן כורכר. שימור אנלוגי דורש שלטי-הסבר כחלק אינטגראלי מהפרויקט.
העדרות שרידי ביצורים ביפו חייב לאתגר את כל בעלי המקצוע העוסקים בשימורה של העיר לייצר שפת הצגה בצורה וברמה היצירתיות ביותר.