חג חנוכה מסמל יותר מכול את ניצחון האור על החושך. האור הוא היסוד הראשון שנברא בעולם: "וְיֵאָמֵר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב…" (בראשית א:3–4). האור מייצג טוהר, רוחניות וקדושה ומשרה רוך, זוהר וחגיגיות החודרים לנשמתו של האדם. האור מבטא באופן מוחשי את הפן החיובי, הטוב, שבחיים ומצביע על מהות שיש בה איכות.

אחד ממנהגי החג הוא להדליק נרות בחנוכיה. אור הנרות מסמל את הגאולה הרוחנית שזכה לה עם ישראל בעקבות ניצחונם של החשמונאים במלחמתם ביוונים. האור שאנו מדליקים אף מזכיר לנו את שאפיתה של ממלכת יוון לכבות את אור התורה של עם ישראל באמצעות גזירות נגד הדת היהודית.

מצווה להדליק את נרות החנוכה בפתח הבית כדי שיוכלו העוברים והשבים לראותם. בדומה למנהגי חנוכה האחרים, אף למנהג זה משמעות סמלית: הנרות הדולקים בפתח הבית מזכירים מדי שנה בשנה לכל הרואים אותם את סיפור הנס, והם מאירים את האפלה כמו מביעים תקווה לכך שהכוחות החיוביים והטובים, שמפיץ האור היוצא מן הבית, יגברו על האיומים ועל הכוחות השליליים המצויים בחשכה שבחוץ.
הנרות בתקופת המקרא ובימי המשנה והתלמוד היו שונים מהנרות שאנו מכירים היום. המונח "נר" שימש לציון כלי, לרוב עשוי מחרס, שבו שמו את חומר הבערה ואת הפתיל. בתחילה שימשה קערית חרס קטנה כמכל לשמן, לרוב שמן זית, ששימש חומר בערה, והפתיל היה עשוי, בדרך כלל, מפשתן..בהמשך, נוסף לקערית קיפול בשפה עבור הפתיל.

צורת הנרות התפתחה והשתנתה עם השנים. במשך תקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה הפרסית (3500–300 לפני הספירה) רווח בארץ ישראל 'הנר הפתוח'. זהו נר חרס פשוט, דמוי קערית בעל צביטה בשפה, העשוי באבניים, ללא עיטור.

מהתקופה הלניסטית (המאה הג' לפני הספירה) — ימי החשמונאים — ולאחריה, בתקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית, החלו לייצר בארץ נר מסוג אחר: 'הנר הסגור'. נר זה עשוי לרוב בדפוס, והוא מורכב משני חלקים נפרדים, עליון ותחתון, שחוברו יחד לאחר הייבוש. חלקו העליון של הנר כלל שני פתחים: האחד ליציקת השמן והאחר להנחת הפתיל; חלקו התחתון שימש בסיס הנר ומכל שמן. מקורו של 'הנר הסגור' ביוון, ועד מהרה ייצורו הפך כה שכיח שהוא החליף את 'הנר הפתוח' שהיה מקובל עד אז בארץ ישראל. 'הנר הסגור' מתאפיין בעיטור בחריתה, בתבליט או בטביעה בחלקו העליון. לעתים, הנרות נצבעו או חופו בצבע.

בתקופה האסלאמית המאוחרת הופיע מחדש הנר דמוי הקערית ('נר פתוח') העשוי באבניים.

נר השמן סיפק מאור זמין, נייד ומבוקר במשך אלפי שנים, עד להמצאת החשמל. להלן יוצגו שלל הנרות המייצגים את התפתחות הנר לאורך התקופות בארץ ישראל.