בתקופת המשנה והתלמוד, היה בית-הכנסת סימן ההיכר האדריכלי החשוב ביותר לקיומן של קהילות יהודיות. לא כך היה בתקופה הרומית הקדומה, כאשר בית המקדש עמד על תילו. לבתי- הכנסת בזמן הבית היה תפקיד מצומצם יותר לעומת התקופה שאחרי החורבן. בעוד שבמקורות הכתובים מצויים אזכורים לבתי-כנסת, נדירים הללו באופן יחסי בממצא הארכיאולוגי. לפי שעה, מוכרים שרידי מבנים של בתי-כנסת הקודמים למרד החורבן ומימי מרד זה בגמלא, יריחו (כהצעת חופרי האתר), הרודיון, מצדה, קריית ספר (ח'רבת בד עיסא) ומודיעין (ח'רבת אום אל-עומדאן). כתובת תיאודוטוס בן וטינוס מעידה על קיום בית-כנסת מזמן הבית בעיר דוד.
בשניים מן האתרים שנמנו לעיל - קריית ספר וח'רבת אום אל-עומדאן - ובאתר נוסף, חורבת עתרי, נתגלו מבנים בעלי נתונים המצביעים על כך שתפקדו כמבני ציבור - אולי בתי-כנסת - בתקופה שבין המרידות נגד הרומאים, עד לחורבן היישובים במרד בר-כוכבא. שלושת האתרים נחשפו בעשור האחרון בחפירות הצלה שניהלה רשות העתיקות וקמ"ט ארכיאולוגיה ביו"ש בשפלת יהודה ובמערב ארץ-בנימין.
בהרצאה יוצגו הנתונים האדריכליים והארכיאולוגיים העיקריים של שלושת המבנים הללו. נבחן את המשותף והשונה בין שלושת המבנים, וננסה להשוות את מרכיביהם האדריכליים לבתי כנסת אחרים משלהי תקופת הבית השני ומימי המשנה והתלמוד. מה היה שימושם של המבנים הללו ? האם היו אלה מבני התכנסות לצורכי ציבור, ששימשו כמרכזים קהילתיים בעלי מגוון רב של שימושים, בהם גם קריאה בתורה ? מוסכם כי בתקופת המשנה והתלמוד תפסה התפילה בציבור מקום מרכזי בבית הכנסת. האם יש לתפילה בציבור ביטוי בתכנית האדריכלית של המבנים כבר בתקופה שבין המרידות נגד הרומאים ?
במצב המחקר הנוכחי, מעטים הם היישובים הכפריים היהודיים מן התקופה הנדונה שנשתמרו ונחפרו, ואין לדעת אם מבני ציבור היו מצויים בהם ומה הייתה מידת החיוניות שלהם בחיי הקהילה. האין זה אלא מקרה, שבשלושת הכפרים היחידים ביהודה ובנימין המתוארכים למאה הראשונה לסה"נ, שנחפרו בשיטתיות והשתמרותם מניחה את הדעת, נתגלו מבנים ציבוריים שאפשר כי שימשו כבתי-כנסת ?
אם אכן לפנינו בתי-כנסת, דומה שאלה הם מעין אבות טיפוס של בתי-כנסת כפריים. יש לקוות שחפירות עתידיות יחשפו מבנים דומים – שיש לשער שהיו קיימים גם בכפרים יהודיים נוספים ביהודה ובבנימין.