דמותה וגורלה של העיר, יצירת מופת של התרבות האנושית, מעסיקים עד ימינו כותבים והוגים. האם העיר הימית זכאית לתשומת לב נפרדת, בשל תכונותיה וייעודה המיוחד? ואם כן, מה הקריטריונים לבחינתה?

הרצאתי תוקדש להתייחסות לערים ימיות ולמאפייניהן במקורות עתיקים, במיוחד בעולם היווני-רומי. אצל כותבים נודעים בני עולם זה ניתן למצוא התייחסויות לערים שעמדו במוקד ההתרחשות והתודעה ההיסטורית, מעין "ערי מפתח" המהוות דגם לימודי. ההשקפה על מרכזיות ה- polis או ה-urbs ודאי תרמה לתפיסה היוונית-רומית, אך ניתן למצוא אותה גם בתרבויות משיקות של הים התיכון העתיק ואף במקרא. מספר דוגמאות לערים ימיות ולמאפייניהן ממחישות זאת:

צור – דגם לאימפריה ימית – מוצגת אצל הנביא יחזקאל כעיר שעלייתה ושקיעתה היו תלויות בעיקר במסחרה הבינלאומי.
אתונה מוצגת על ידי אפלטון ואריסטו כעיר שמעלותיה, ובמיוחד מגרעותיה, נקבעו על פי מידת קרבתה לים וסחר החליפין שלה.
אלכסנדריה מתוארת על ידי פלוטארך וויטרוביוס כעיר שמיקומה הטבעי ותבונת מייסדה תרמו להפיכתה למעצמה של סחר ימי.
רומא חייבת גם היא את הצלחתה כאימפריה, לדברי קיקרו, לתבונת ייסודה במרחק בטוח מן הים המאפשרת במקביל את הזיקה אליו באמצעות הנהר והסחר.

שתי ערים ימיות בארץ ישראל מוצגות על ידי יוסף בן מתתיהו בדרך שונה:
קיסריה היא יצירת פאר טכנולוגית שהוקמה יש מאין בזכות הורדוס וזיקתו הרומית.
יפו, לעומתה, נידונה לכלייה בעת המרד היהודי משום שנתוניה הימיים לא היו מתאימים, ומשום שמנהיגיה בחרו להתעלם מהם ולהתעמת בים עם הרומאים.

הרעיונות המתבטאים במקורות הללו ובאחרים מושפעים כמובן ממניעי הכותב ומרוחה של התקופה והתרבות שהוא מייצג, אך עולים מתוכם הדברים הבאים:
ערים ימיות נבדלות בנתוניהן הגיאוגרפיים שהם תנאי לשגשוגן: אתר, קרקע, מזג אוויר.
המייסד או השליט הוא האחראי: ניצול נבון של התנאים הטבעיים, בעיקר של הסחר הימי מבטיח הצלחה, אך גם להיפך: מיקום לא מתאים והתייחסות לא ראויה לים יובילו לכישלון. התנאים הגיאוגרפיים והכלכליים והיכולת האנושית להבין את השלכתם קובעים לבסוף את גורלה של העיר הימית, לחסד או לשבט.