סתיו 1993, הימים ימי אוסלו, ומדינת ישראל עסוקה בהכנות להעברת שטחי עזה ויריחו לשליטת הפלסטינים.  גם שודדי העתיקות עסוקים מאוד.  אזור מדבר יהודה ודרום בקעת הירדן רווי באתרי עתיקות חבויים בקפלי ההרים, בהם מערות רבות שטרם נחפרו ביסודיות והבטחה, שכבר קוימה בעבר, למצוא שרידי מגילות.  כדי שלא להפקיר את השטח בידי השודדים, פתחה רשות העתיקות הישראלית בשיתוף קצין מטה ארכיאולוגיה בצה"ל במבצע נרחב ויסודי של סריקות וחפירות הצלה במדבר - "מבצע מגילה".

גם אני, ביולוג לשעבר ואנתרופולוגי פיזי צעיר שזה עתה קיבל משרה ברשות העתיקות, הייתי עסוק מאוד באותה תקופה.  במרץ רב בניתי את עצמי בתפקיד החדש, למדתי שיטות עבודה מתאימות, בניתי מחסן ומאגר מידע ממוחשב והתחלתי בקריאה נמרצת של ספרי היסטוריה וארכיאולוגיה, תחביב ישן שעשוי היה לעזור לי מאוד במקצוע החדש שרכשתי.  קל אם כן להבין מדוע התחמקתי, בהצלחה מרובה, מהשתתפות במבצע המתיש במדבר, עד אותה שיחת טלפון שקיבלתי באישון לילה מדרור ברשד, אז ארכיאולוג צעיר, כיום מנהל מרחב צפון של רשות העתיקות.  נסער ומתלהב כהרגלו, הזמין אותי דרור למערה שמצא באותו יום עם שותפו עידן שקד, סמוך לעיר יריחו.  לדבריו, חשף גולגולת אדם בת אלפי שנים, שלמה לחלוטין, במערה קטנה בקצה ואדי מקוך, ואדי יפה במיוחד המשקיף על העיר יריחו.  בחוסר חשק מופגן קמתי מוקדם ונסעתי למדבר יהודה.  השכם בבוקר כבר התייצבתי במחנה שהוקם בקומראן, על שפת ים המלח, שם נפגשו מדי יום החופרים, התחלקו לצוותים קטנים ויצאו לסקור את המדבר.  כשהגענו למערה התחלתי בבדיקת הגולגולת, שהסתברה כשייכת לפרט ממין זכר.  בזמן שבחנתי את הגולגולת, המשיכו דרור ועידן בחפירה ולפניהם הלכה ונחשפה אחת מהתגליות האנתרופולוגיות החשובות בהיסטוריה של ארץ ישראל.  שלד אדם בן 5700 שנים, שלם לחלוטין, עם סחוס בין החוליות, גידים באצבעות ופיסות עור שלמות על פיקת הברך.  עטוף בבד ארוך צבוע אדום, הוא הונח על מחצלת, כשלצדו סנדליו השלמות, קערת קש קלועה, סכין צור גדולה, מקל הליכה וחץ וקשת עשויים עץ זית.  למותר לציין, שממצאים מסוג זה הם נדירים ביותר בממצא הארכיאולוגי, שכן מדובר בחפצים אורגניים שבדרך כלל אינם משתמרים.  הקשת, הסכין, והעובדה שמדובר בפרט ממין זכר הציתו את דמיונם של החופרים שנתנו לו את הכינוי "הלוחם מואדי מקוך" . 

חשיבות הממצא לא נתנה לחופרים מנוח, והם המשיכו לעבוד בטירוף במערה הקטנה והמאובקת במשך יומיים שלמים, מהבוקר ועד רדת הלילה.  בסופם של יומיים קשים ומאובקים, הוצא הלוחם לקראת ערב והונח על אלונקה מאולתרת.  למרות שירד הלילה ונעשה חשוך, נשאנו אותו על כתפינו בחזרה למחנה, בין הסלעים האימתניים של ואדי מקוך.

שנה מאוחר יותר, בהיותי עסוק עד צוואר בהכנת הפרסום המדעי של "הלוחם" ובצעדים ראשונים בעבודת הדוקטוראט, נפלה בחלקי ההזדמנות לבחון עוד אחת מהתגליות האנתרופולוגיות הגדולות של העשור - מערת הקבורה בפקיעין.  טרקטור שעבד במקום מוטט באקראי תקרה של מערה, שהסתברה כמערת נטיפים מרהיבה ששימשה לקבורה של מאות אנשים בתקופה הכלקוליתית (לפני כ- 6000 שנה).  המערה נשדדה לפני אלפי שנים והשלדים פוזרו לכל עבר.  החוקרים שנכנסו למערה מצאו לפניהם מחזה לא שגרתי: גולגלות ושברי עצמות אדם מכוסים בנטיף, פזורים בין שברי גלוסקמאות חרס מרהיבות ביופיין.  חלום רטוב של כל אנתרופולוג באשר הוא.

שנים רבות עברו מאז נמצאו "הלוחם" המפורסם ומערת הקבורה בפקיעין.  עבודת הדוקטוראט כבר הושלמה ונתונים אנתרופולוגיים רבים וחשובים הלכו והצטברו לכלל מסה קריטית גדולה ומשמעותית.  חדור התלהבות, התחלתי לרכז את התוצאות כולן בספר שמטרתו לפרסם לקהל הרחב ולחברי הארכיאולוגים את כל הידוע לי על אוכלוסיות ארץ ישראל, מרגע שדרך האדם הראשון על אדמתה.  במהלך הכתיבה, ששילבה בין היסטוריה וביולוגיה, אנתרופולוגיה וארכיאולוגיה, שמתי לב לחוט מקשר בין הפרקים השונים, שעיקרו המשכיות האוכלוסיות מאז ועד היום.  לימוד הביולוגיה של אוכלוסיות ארץ ישראל כנושא חוצה תקופות היסטוריות, נתן לי את היכולת לעקוב אחר כל אוכלוסייה מרגע הופעתה על במת ההיסטוריה ואילך, שיטת כתיבה שבזכותה הצלחתי, בפעם הראשונה, להסיק מסקנות נועזות על מוצאן של אוכלוסיות ישראל כיום, צאצאיהם של אותן אוכלוסיות עתיקות.

מי הם השומרונים ומי הם הפלסטינים? מי הם הבדואים ומי הם היהודים? על שאלות אלו ואחרות, ועל הקשרים ההיסטוריים והביולוגיים שביניהם, עונה הספר "מי אנחנו?" , ספר יחיד במינו, תוצאה של מחקר ארוך-טווח, המוגש בשפה קולחת וברורה לקורא הסקרן.
בין המסקנות המעניינות נמצא כי הבדואים הם צאצאים ישירים של תקופות קדומות בארץ ישראל, אוכלוסייה שנפוצה מסוריה ועד צפון ערב ובתקופה הכלקוליתית הייתה אחראית לאחת התרבויות המפוארות מהעבר – התרבות הע'אסולית.  במהלך תקופות הברונזה התיישבה בארץ ישראל אוכלוסייה חדשה, שהיגרה לכאן ממסופוטמיה, הלא הם הכנענים ובתוכם אבות העם הישראלי, ומכאן המקור לסיפורי "אברהם אבינו" כפי שהועלו מאוחר יותר על הכתב בספר התנ"ך.  האוכלוסייה הבדואית, אגב, לא נעלמה, אלא המשיכה להתקיים במדבריות שמסביב תוך שהיא מחליפה זהויות ושמות עד ימינו.  בין השאר, נטען כי השומרונים אינם אלא צאצאי שבטים ישראליים שישבו באזור ההר, וחובר תרשים זרימה מורכב המתאר את מוצאם המגוון של ערביי ארץ ישראל המכונים כיום בשם פלסטינים.

וכך, תוך כדי קריאת הספר עם סיומו, אני חוזר ומבין את תרומתו החשובה של אותו "לוחם" להבנה העמוקה של אוכלוסיות ארץ ישראל כולן.  הוא, השמור טוב יותר מכל שלד אחר שנמצא עד היום, היה בעצם "הכנעני הראשון", הנציג הקדום והמובהק ביותר לאוכלוסייה חדשה שחדרה לארץ ישראל בראשית תקופת הברונזה.  אותה שיחת טלפון מארכיאולוג מתלהב, אותה נסיעה חפוזה למדבר שעשיתי כסטודנט צעיר, היו הבסיס לתיאוריה מדעית רחבת היקף, סיפור עתיקותן של אוכלוסיות ישראל.

ד"ר יוסי נגר, אנתרופולוג פיזי ומנהל המעבדה לאנתרופולוגיה ברשות העתיקות.

לרכישת הפרסום