מיקומו של צפון-מדבר יהודה בין ירושלים ויריחו, התהומות שבגדות הנחלים וריבוי המערות טבעיות היו משכן טבעי למורדים וקנאים, אבן שואבת לחוקרים.

בסקר ובחפירות שנערכו במסגרת "מבצע מגילה"¹, נמצאו עדויות חדשות המאירות את מצוקי הקרנטל – חלקו הצפוני של מצוק ההעתקים. נדמה כי המאבק בין הורדוס לאנטיגונוס המתואר באריכות אצל יוסף בן מתתיהו הן בספר "מלחמות היהודים נגד הרומאים" והן בספר "קדמוניות היהודים" מאושש בממצא הארכיאולוגי.

ריב האחים אריסטובולוס והורקנוס לבית חשמונאי, סללו את הדרך לעלייתו של הורדוס לשלטון לא לפני הימור שגוי של מתתיהו אנטיגונוס על הפרתים. מאחר והתברר להורדוס שלא יעמוד בכוחו להחזיק מעמד בירושלים מול הפרתים שהתכוונו להעביר את השלטון לאנטיגונוס, נמלט עם משפחתו למצדה. בדרכו הותקף על ידי תומכי אנטיגונוס במקום שמאוחר יותר בנה את הרודיון (קדה"י יד 352 – 362; מלח' א 263 – 267).
מאבקו של הורדוס באנטיגונוס היה תלוי מעתה בסיוע הרומי שיועמד לרשותו ומשכך, נסע לרומא דרך מצרים, אליה היגיע לקראת סוף שנת 40 לפסה"נ. ברומא זכה הורדוס ליחס אוהד ותוך שבעה ימים קיבל את כל אשר רצה. בתמיכתם של אנטוניוס ואוקטוויאנוס מונה למלך (קדה"י יד 397 – 389; מלח' א 282 – 285).
משנתברר כי יתרונם של הפרתים במלחמתם נגד הרומאים הוא זמני בלבד, חשב אנטיגונוס לשדל את הרומאים לתמוך בו אך השעה הייתה כבר מאוחרת. הורדוס שב ארצה ובסיוע הרומאים השתלט על הגליל ממנו ירד לאדומיאה שם הצטרפו אל צבאו רבים מבני המקום, וחבר למצדה שם נמצאו קרוביו (קדה"י יד 394 – 398; מלח' א 290 – 292).
משנתחזק עלה הורדוס לירושלים וחבר עם הכוחות הרומים בפיקודו של סילו. אנטיגונוס, ללא הועיל, ניסה את מזלו בהענקת המלכות לבני השושלת המקומית (קדה"י יד 399 – 400; מלח' 293 – 296).
משנתעוררה בעיית צידה לצבא הרב שנאסף מדרום לעיר ירושלים הבטיח הורדוס לספקה. החורף הירושלמי היה בעוכריו בשעה ששאף לסיים את המאבק. הוא נזקק לסיועם של אנשי שומרון (קדה"י 408; מלח' א 299), אתם היה בקשרים הדוקים. ביריחו שהייתה עיר חשובה באותם ימים, ניסה הורדוס לרכז יין, שמן, תבואה ובהמות … "אף הורה את היושבים בסביבת שומרון, שנעשו ידידיו, להביא אליו ליריחו תבואות ויין ושמן ובהמות דקות" (קדה"י 408). אנטיגונוס ששמע על התוכנית שלח אנשים לעצור בעדם… "הללו נשמעו לפקודותו של אנטיגונוס ואספו המון גדול של אנשי-צבא מזוינים ליד יריחו, ואלה התיישבו על ההרים וארבו לנושאי הצידה" (קדה"י 409). תגובתו של הורדוס הייתה מהירה ביותר וכשהופיע בראש חייליו, עשר קוהורטות מהן חמש של רומאים, … "מצא את העיר עזובה לגמרי ולכד חמש מאות איש עם נשיהם ומשפחותיהם, שתפשו את ראשי הגבעות, אך שלחם לחופשי" (קדה"י 410). יריחו המשיכה להוות מוקד לחימה והפעם במות יוסף אחיו של הורדוס. יוסף עזב את בסיסו שבשומרון, בניגוד לדעת אחיו שעשה כל אותו זמן בדיכוי מהומות, וניסה להשתלט על קציר התבואה באזור. בראשי ההרים שליד יריחו שכנו אותה עת ששת אלפים מאנשי אנטיגונוס (קדמה"י יד 448 - 455; מלח' א 323). משנודע הדבר להורדוס מיהר ליריחו לנקום את נקמת אחיו ובסדרת קרבות, תוך נקיטת שיטות לוחמה אכזריות, הכריע את ההתנגדות (קדה"י יד 454 – 464; מלח' א 331 – 342). לאחר סידרת הקרבות האלו סלולה הייתה דרכו של הורדוס לירושלים שנכבשה בקיץ של 37 לפסה"נ. אנטיגונוס נשבה והומת והפרק החשמונאי בתולדות ישראל נסתיים (שטרן תשנ"ה: 256 – 274).

המאבק בין הורדוס לאנטיגונוס נמשך כ- 3 שנים. מבחינה ארכיאולוגית זוהי תקופה קצרה שתיארוכה מתבסס על מטבעות ומכאן הדיון הנרחב בהם 2.
תפוצת מטבעות אנטיגונוס: מטבעות מתתיה אנטיגונוס נטבעו בין השנים  37-40 לפנה"ס בירושלים. המטבעות עשויים ברונזה בשלושה עריכים, שלא כמו המטבעות הקודמים של החשמונאים. העריכים תואמים את סדר העריכים הסלווקיים (קינדלר, 1967, 187-188). העריך הקטן שטבע אנטיגונוס (פרוטה; 1.5 – 2.0 גרם), היה המשך לעריך הקטן של קודמיו החשמונאים, מהן אחד זהה (טיפוס W; משורר, 1982, (158 ובו כתובת בתוך זר / צמד קרני שפע, וביניהן, שרביט הכוהן (בד"כ מתואר כרימון). שני העריכים האחרים היו גדולים פי שמונה (טיפוס V; משורר, 1982, (158 או פי חמש (טיפוס U; משורר, 1982, (158 מן הפרוטה הקטנה. לדעת קנאל הטבעתם של עריכים גדולים הן על ידי הורדוס והן על ידי אנטיגונוס נועדה להקל בשימוש על החיילים הרומיים (קנאל, 1967, 227), אם כי לדעת משורר (משורר, 1990, 223) הללו קיבלו את שכרם במטבעות מכסף. טענה זו נכונה לתשלום שכרו הבסיסי של החייל (סטיפנדיום), אך לשימושי היום יום  הועדפו המטבעות הגדולים מברונזה.
מטבעות אנטיגונוס נמצאו במספר רב של חפירות ובאקראי. רובם (22 ס"ה) נמצאו בירושלים, מקום המטבעה, ובסביבתה הקרובה3. דפוס אסימונים המיועד למטבעות הגדולים של אנטיגונוס נמצא אף הוא בחפירות בירושלים (עמירן ואיתן, 1975, 54-53).
תפוצת המטבעות של מתתיה אנטיגונוס מחוץ לתחומי העיר ירושלים נחלקת באופן בולט לאלו שנמצאו במדבר יהודה ולאלו שנמצאו מחוצה לו. 18 מטבעות נמצאו באתרים מחוץ למדבר יהודה: יודפת, שומרון, בית שאן, שוהם, ח' אל עקד, יפו, תל שוקת, ח' עלק, ח' ברנאט, ח' בד עיסא - קריית ספר, אל דכאכין – יבנה ים, נחל ישעי – רמת בית שמש4.
במדבר יהודה נמצאו מטבעות אנטיגונוס ברוב האתרים החפורים מסוף התקופה ההלניסטית - 25 מטבעות בס"ה: עין גדי, עין פשחה, קומראן, נחל מורבעת, תולול אבו אל עלייק5. מערות "מבצע מגילה" כמעט הכפילו את מספר האתרים במדבר יהודה בהם נמצאו 14 מטבעות מתתיה אנטיגונוס6.
במערת ה"עמוד" ובמערה ה"חשמונאית" היו מטבעות אנטיגונוס למטבעות המאוחרים שנמצאו. בשבע מערות נוספות שנסקרו ב"מבצע מגילה" נמצא שמטבעות אלכסנדר ינאי (76-103) היו למטבעות האחרונים. באחדות מהן נמצאו מטבעות מאוחרים ששיכים לתקופה אחרת. מטבעות ינאי היו בשימוש עד לתקופתו של הורדוס, אחרי שנת  37 לסה"נ וישנה אפשרות שהימצאותם במערות מעידה על שימושן בימי אנטיגונוס.
העדר מטבעות גדולים של הורדוס מהשנים 40 – 37 לפנה"ס מחזקת את ההנחה כי אזור יריחו יהי למרכז תמיכה של אנשי מתתיה אנטיגונוס.

המערות שנמצאו בהן מטבעות אנטיגונוס קטנות ואינן ראויות למשכן קבע. לעומת זאת ניתן לארוב מהן ולתקוף בקלות יחסית "אנטיגונוס שם לו (להורדוס) מכשולים בדרך ובכל מקומות הכושר צפן לו מארבים" (מלח' א 294; קדה"י יד 399). נוכחות מטבעות אנטיגונוס באזור יריחו בכלל ובמערות הקרנטל בפרט, מעידה להערכתנו על המאורעות שפקדו אזור זה בין השנים  37-40 לפנה"ס.

 לעיר יריחו נודעה חשיבות כלכלית ואסטרטגית. מסירת העיר כמתנה לקליאופטרה בשנת 34 לפנה"ס ממרקוס אנטוניוס,  וחכירתה על ידי הורדוס לאחר מכן מעידים על כך ( מלח' א 361 ; קדה"י טו 96).

יריחו הייתה למרכז תמיכה חשוב באנטיגונוס (שטרן, 1995, 269), בה פעלו כוחותיו ללא קושי נגד הורדוס. יחד עם זאת, מתאר יוסיפוס את האוכלוסייה המקומית כפרגמטית. לפעמים הם צדדו בהורדוס כדי להיות עם הצד המנצח         ( מלח' א' 293; קדה"י יד 398; ראה גם מלח' א 335; קדה"י יד 458).

בחורף 39/38 תקפו כוחותיו של אנטיגונוס "בהרים ובין המצרים" (מלח' א 324) את הכוחות הרומיים תחת פיקודו של יוסף אחי הורדוס ומאוחר יותר, פעלו נגד הורדוס עצמו כשבא לנקום את דם אחיו. "ההרים שבקרבת העיר" המופיעים מספר פעמים בתיאוריו של יוסף בך מתתיהו הם להערכתנו מצוקי הקרנטל שהיו מקלט אידיאלי לתושבי יריחו הבורחים מפני הורדוס, ובסיס מארב ותקיפה ל6000- מלוחמיו של אנטיגונוס.  תומכי אנטיגונוס שהכירו היטב את הסביבה ניצלו את יתרונם היחסי בתקיפת כוחותיו של הורדוס. אולם לחימה מהסוג הזה יכלה להשיג רק ניצחונות מקומיים. לכשעברה זירת הקרב למקומות אחרים, איבד אנטיגונוס את היתרון היחסי ולבסוף הוכנע.  

1. הסקר והחפירות נערכו בחודשים נובמבר – דצמבר 1993 במסגרת "מבצע מגילה" - סקר במצוק ההעתקים.  המאמר מתבסס בעיקר על נתוני הסקרים והחפירות שנערכו על ידי המחבר הראשון ועל ממצאים שפורסמו במסגרת הדו"ח על מערת הלוחם (Ariel, 1998).
2. ראה פרק המטבעות בדו"ח הסופי על מערת ה"לוחם" בו נמצא פרוט והרחבה בנושא.
3. להלן פירוט המטבעות שנמצאו בירושלים ובסביבתה הקרובה: (14 - אריאל, 1982, 322; 1 - מזר, 1971, לוח כ"ט: 3; 3 - גיטלר, 1996, 349-348, מס' 240-238; 1 - אריאל, 1990, 105, מס' 135C; 4 - לורנז, 1985, 160, מס' 152-149; 3 - בחפירות שטרם פורסמו (ר"ע 27968, 33125-33124), בנוסף למטמון שנמצא בחפירות הרובע היהודי (אביגד, 1980, 76, איורים 49-50, ר"ע 63301-63330, 63385).
4. יודפת (1 - לא פורסם, ר"ע 48853), שומרון (4 - קירקמן, 1957, 45, ועמ' 54), בית שאן (1 - לא פורסם, ר"ע 63671), שוהם (1 - ביכוסקי, עוקף שהם,  יפורסם בקרוב, ר"ע 66599), ח'ירבת אל-עקד (2 -, אחד מהשניים ומטבע גדול של הורדוס הוכנו לטביעה חוזרת במרד בר כוכבה. המטבע השני הוכן, ככל הנראה, לאותה מטרה: קינדלר, 1986-1987, 50-49, מס' 17-15), יפו (1 - לא פורסם, ר"ע 61384; 1 - אריאל יפורסם בקרוב, ר"ע 47176 ), תל קשת (ליד באר שבע, נ"צ 1052 1274; ממצא אקראי לא פורסם, ר"ע 59934), ח'ירבת עלק (1 - ברקאי, 2000, 380, מס' 73), ח' ברנאט (1 - טרם פורסם; ר"ע 87381), בד-עיסא – [קרית ספר] (2 - ביכוסקי, קרית ספר,  יפורסם בקרוב), אל-דכאכין [יבנה ים] (1 - ויטו, 1998, 118, מס' 2), נחל ישעי [רמת בית שמש] (1 - טרם פורסם, ר"ע 77906).
5. : עין גדי (1 – מסקר, מזר, דותן, דונאייבסקי, 1963, 19; 1 - ממצא אקראי שלא פורסם, ר"ע 48937), עין פשחה (1 -דה וו, 1973, 66), קומראן (1 - דה וו, 1973, 19-23), ונחל מורבעת (1 -דה וו, 1961, 41, מס' "מור" 274). בנוסף, נמצא מטמון המכיל עשרים מטבעות אנטיגונוס בתולול אל-עליק (נצר, 1977, 6, ועמ' 7, איור 9).
6. ואדי אל-מכוך תחתון, מערה 13-II (מערת הלוחם): 9 - כולם של אנטיגונוס, טיפוסים U (4) ו-V (5) (אריאל, 1998, 135), קרנטל, מערה IV8- )המערה החשמונאית): 2 - מהטיפוסים Y-X, קרנטל, מערה IV11- (מערת ה"עמוד"): 1 -  מטיפוס V, קרנטל, מערה IV12- (מערת הכוכים): 2 - מטיפוס W.

יוסף בן מתתיהו. קדמוניות היהודים יד (תרגם א' שליט). ירושלים, תשמ"ח.

יוסף בן מתתיהו. מלחמות היהודים עם הרומאים (תרגם י' שמחוני). גבעתיים רמת- גן. 1968.

אביגד, נ', 1980;

העיר העליונה של ירושלים. פרשת החפירות הארכיאולוגיות ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. שקמונה, ירושלים.

מזר, ב', 1971;

"החפירות הארכיאולוגיות ליד הר הבית: סקירה שנייה, עונות תשכ"ט-תש"ל", בתוך: ארץ-ישראל י', עמ' 33-1.

מזר, ב', דותן, מ', דונאייבסקי, ע', 1963;

"עין-גדי – חפירות ארכיאולוגיות בשנים 1962-1961", בתוך: ידיעות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה כ"ז, עמ' 133-1.

שטרן מ' תשנ"ה;

המאבק בין אנטיגונוס להורדוס בארץ ישראל. יהודה החשמונאית בעולם ההלניסטי, פרקים בהיסטוריה מדינית (ד' שוורץ, עורך). ירושלים. עמ' 256 – 274.