התקופה ההלניסטית בארץ-ישראל (המאות ד'–ב' לפסה"נ)
בשנת 333 לפסה"נ נכבשה ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון במסע צבאי שנמשך לאורך חופי הים התיכון בואכה מצריים.
התקופה ההלניסטית פתחה עידן חדש שנמשך כמאתיים שנה. במהלכה הוטמעו בארץ ישראל יסודות ההלניזם, שבאו לידי ביטוי בדפוסי שלטון, תרבות ושפה. הערים הרבות שנוסדו בתקופה זו, ובעיקר אלו מהן שקיבלו מעמד של 'פוליס', מעידות על ההלניזציה של ארץ ישראל, שהפכה למרכז עירוני צפוף במזרח בתקופה זו. מתיישבים נוכרים בהם יוונים ומקדונים שהצטרפו לאוכלוסיה העירונית המקומית הביאו עמם השפעות ומסורות זרות.
הזכוכית היא חומר מלאכותי המוכר החל מן האלף השלישי לפנה"ס. הזכוכית הוכנה מחול (המכיל צורן וסידן) יחד עם נתרן. החומרים הותכו בתנור בטמפרטורה של 1100 מעלות צלזיוס עד שהפכו לעיסה צמיגה. צבעוניות הכלי הושגה על ידי הוספת תחמוצות של מתכות.
באמצע המאה הא' לפנה"ס הומצא באזורנו הניפוח החופשי. בשיטה זו הושם גוש של זכוכית צמיגה בראש צינור מתכת שדרכו נשפו אוויר שיצר בועה ועוצב לכלי. המצאת הניפוח החופשי הפכה את ייצור כלי הזכוכית לזמין ופשוט, ולמן תקופה זו הפכו אלה לכלים יומיומיים.
הכלים בארון תצוגה זה עשויים כולם בניפוח חופשי ומתוארכים בין המאה הא' למאה הז' לסה"נ. חלקם כלי מזיגה למים, שמן ויין על שולחן האכילה, ואילו הבקבוקים והצנצנות הקטנים יותר שמשו לתמרוקים, בשמים, משחות ואבקות איפור.
אוצרות: מיקי סבן, אילה לסטר ועדי אסודרי (רשות העתיקות)