האתרים שכונו עד לאחרונה בשם 'מתחמי הגולן' נתגלו בסקר החירום שלאחר מלחמת ששת הימים. לביאה, קצר ברדוויל, שעבניה ואחרים נודעו במחקר כמכלאות ענק לצאנם ובקרם של נוודים למחצה שחיו בשולי הארץ הנושבת. הללו מוקמו בעיקר בקצות שלוחות הצופות לכנרת והיו מוקפים משלושה כיוונים במדרונות תלולים שסיפקו הגנה טבעית. הצד שהתחבר למישור רמת הגולן בוצר בחומות רחבות.
 
חפירות פרוייקט 'ארץ גשור' בלביאה (1987-1997) וחפירות גוטמן ושיאון בגמלא הוכיחו כי אין מדובר ב'מתחמים' נטולי מבנים, אלא ביישובי קבע גדולים שבתוכם מבנים ומתקנים. בגמלא נחשפה חומת היישוב הקדום מתחת לחומת העיר מימי בית שני ושרידי מבנה מונומנטלי מתקופת הברונזה הקדומה 2. בלביאה נתגלו שתי חומות אבן אדירות, החיצונית הגיעה לרוחב 16 מ' לפחות, ובה נחשף שער כניסה ישירה שהיה מוגן בשני מגדלים. בתוך היישוב נתגלו למעלה מ-10 מבנים שהוקמו באוריינטציה זהה במקביל לחומה. כן נתגלו סמטה ישרה, מתקני אגירה ומתקנים לריסוק זיתים.
 
ניתוח התרבות החומרית בלביאה מעלה את האפשרות לקיומו של יישוב עירוני לכל דבר, שניתן להגדיר כ'עיירה'. זאת בשונה מערים כבית ירח או ירמות, אך בדומה ליישובים עירוניים אחרים בארץ ישראל.
 
הגולן נחשב כחבל ארץ פריפריאלי המצוי בשולי העירוניות של ארץ ישראל. מאפייני העיור ודפוסי ההתיישבות בו במהלך תקופת הברונזה הקדומה מחזקים הערכה זו. הסממנים המגאליתיים המובהקים המצויים בגולן מייחדים אותו משאר האזורים שממערב לשבר הסורי אפריקני שבתחומי ארץ ישראל.
 
אולם, מחקר חדש המצוי עדיין בראשיתו עשוי לשפוך אור חדש על מקומו של הגולן במערכת העירונית של צפון ארץ ישראל בעיקר בתקופת הב"ק 2. בדומה לקיומה של התעשייה הקיראמית ה'מתכתית' בצפון הגולן, התקיימה בדרומו ובמרכזו תעשיית סירי בישול שמוצריה היו בעלי איכות גבוהה ששווקו למרחקים ארוכים.
 
ייתכן, לפיכך, כי מיקומו הגיאוגרפי של הגולן בפריפריה של העירוניות הארץ-ישראלית בתקופת הב"ק אינו חופף בדיוק את חשיבותו למארג קשרי הכלכלה, החברה והפוליטיקה של המרכזים העירוניים בתקופה זו.