ההרצאה עוסקת בהשפעות תרבותיות על עיצוב הנוף המקודש לקתולים במרחב הארץ ישראלי במאה העשרים בהדגמה על כנסיית הבשורה בנצרת.

 

פרויקט כנסיית הבשורה נמסר תחילה לארכיטקט איטלקי, אנטוניו ברלוצי (Barluzzi), שהקים מחדש את מרבית הכנסיות הקתוליות במקומות הקדושים בארץ ישראל במאה העשרים כגון הכנסיות בגת שמנים, בהר תבור, בהר האושר, בעין כרם ובבית סחור.

 

ברלוצי הכין תוכנית מפורטת לכנסייה החדשה, אך בסופו של דבר בגלל סיבות מורכבות, רובן פוליטיות, נלקח הפרויקט ממנו ונמסר לג'ובאני מוציו (Muzio), ארכיטקט איטלקי מילאנזי שהקים באיטליה מתחמים כנסייתיים רבים בעבור הקתוליים ובין היתר את הקוריה הפרנציסקנית ברומא ואת האוניברסיטה הקתולית במילנו.

 

ההשוואה בין שתי התוכניות השונות של כנסיית הבשורה וניתוחן מובילים לדיון בתפיסות הכנסייה הקתולית כלפי שלושה תחומים שונים: ארכיטקטורה, תיאולוגיה וארכיאולוגיה. בהרצאה יודגם בקצרה כיצד תפיסות אלו באות לידי ביטוי בהקמת סמל נוצרי מונומנטאלי וכיצד הן מתקשרות בשאלות רחבות יותר של זיכרון קולקטיבי, סמליות וזהות.