הידיעה הראשונה המתייחסת במרומז למתחם המקודש במירון מופיעה בשלהי המאה האחת עשרה, ואילו המפורשת – כמאה שנה מאוחר יותר, בשלהי המאה השתים עשרה. למרות נתונים אלו אטען בדברי כי אין לקבוע את ראשיתו של הפולחן במקום על סמך שתי ההופעות הללו, שכן מסורות קדושה מעין אלו, הקשורות במה שנהוג לכנות 'דת עממית', נמסרו בדרך כלל בעל פה, ורישומן נעשה על ידי גורמים חיצוניים ולא על ידי משתמשי המקום עצמם. במקרה הנדון כאן, רישומה של מסורת המקומות הקדושים הגלילית מתחיל רק בשלהי המאה הי"ב, בדרך כלל לא על ידי יהודי ארץ ישראל משתמשי המקום, אלא על ידי עולי רגל מארצות אירופה הלטינית.
לאור זאת אנסה לבחון את שורשי הפולחן במירון מחדש. את זאת אעשה על יסוד ידיעות שבחלקן הן חדשות ובחלקן ידועות זה מכבר, אך אציע להן פירוש חדש, שיתבסס, בין השאר, על קריאת המסורות המקומיות על רקע המסורות המרחביות הגליליות בכלל. מכלל פירושים אלו ישתמע גם תיארוך שונה לראשית הפולחן במירון מזה המשתמע מן המקורות הנזכרים למעלה. ההרצאה תבחן שלש נקודות: את יסודותיה של מסורת המקום הקדוש, את מסורת הקדוש – או הצדיק - שלו מיוחס המקום, ואת המשתמע לגבי שתי הנקודות הנזכרות מן המסורות הכרוכות בתאריכי העלייה לרגל למתחם.
לאור זאת אנסה לבחון את שורשי הפולחן במירון מחדש. את זאת אעשה על יסוד ידיעות שבחלקן הן חדשות ובחלקן ידועות זה מכבר, אך אציע להן פירוש חדש, שיתבסס, בין השאר, על קריאת המסורות המקומיות על רקע המסורות המרחביות הגליליות בכלל. מכלל פירושים אלו ישתמע גם תיארוך שונה לראשית הפולחן במירון מזה המשתמע מן המקורות הנזכרים למעלה.
ההרצאה תבחן שלש נקודות: את יסודותיה של מסורת המקום הקדוש, את מסורת הקדוש – או הצדיק - שלו מיוחס המקום, ואת המשתמע לגבי שתי הנקודות הנזכרות מן המסורות הכרוכות בתאריכי העלייה לרגל למתחם.