תוצאות ראשוניות מבדיקת מדגמי סדימנטים שנלקחו מחמישה מחסות סלע בהר הנגב מראות את חשיבות ניתוח שכבות גללים מתקופת ההולוקן. תאריך פחמן 14 משכבת גללי עדר מבוית (כבש/עז) משייך את שכבה זאת לתקופה הניאוליתית המאוחרת. אכן גללים אלה הן העדות הישירה הקדומה עד כה לפסטורליזם בנגב.
לאור העובדה שהשכבה הזאת שייכת לתקופה שכמעט אין נמצאים בה שרידים ארכיאולוגים אחרים באזור, כגון אתרי מגורים, אתרי חניה וכו', יש להניח שתופעה זאת משקפת חדירת רועי צאן לנגב ממקום אחר במערכת תנועה עונתית TRANSHUMANCE. מערכת כזאת יכלה לשמש מכניזם כללי להגעת בעלי החיים המבויתים הראשונים למדבר.
תאריכים אחרים משקפים נוכחות רועי צאן בתקופות אחרות, מאוחרות יותר, כולל התקופות שאין בהן שרידים ארכיאולוגים אחרים באזור. כך אפילו רועי צאן, שלא ידוע על אתרים אחרים שלהם, משתקפים בשרידים ארכיאולוגים אם אנו יודעים היכן ואיך לחפש.