בתרבויות החקלאיות הקדומות של המזרח הקדום, של דרום-מזרח אירופה ושל מצריים, התיאורים (הסצנות) האמנותיים מתארים בדרך כלל דמויות רוקדות. ידועות יותר מ- 400 דוגמאות לכך, שמקורן ב- 170 אתרים לערך. תיאורים אלה חרותים על כלי אבן ועל חותמות, ומצויירים על גבי רצפה, קיר, וכלי חרס. מספר מאפיינים חוזרים על עצמם במרבית הדוגמאות: הדמויות זהות זו לזו בגודלן, בתנוחת הגוף, בכיוון התנועה, בפריטי הלבוש או בתסרוקות.

על סמך תצפיות אתנוגרפיות בחברות שבטיות בנות ימינו, ברור כי הריקוד הוא פעולה טקסית ופולחנית שמבצעת הקהילה בחגים ובאירועים מיוחדים. הדבר השתמר אף בשפה העברית במילה חג, שמשמעה האחד הוא יום טוב, אך משמעה האחר הוא הולך במעגל. המאפיין העיקרי של החג היו טקסי ריקוד. גם במקרא מוזכרת פעילות ריקוד בהקשר לפעילות פולחנית, למשל באירועי עגל הזהב, במרכז הפולחני בשילה ובעת העלאת ארון הברית לירושלים בימי דוד המלך. 

הריקוד התקיים בכל חברה אנושית, בקרב ציידים ולקטים, ובקרב חקלאים ותושבי ערים. לפיכך שאלת המחקר במקרה שלנו אינה מדוע התקיימו ריקודים בחברות הניאוליתיות והכלקוליתיות, אלא מדוע הם זכו למעמד כה מרכזי באמנות של חברות אלו, עד כדי כך שהם תופסים כ- 90-95 אחוז מכלל הסצינות הידועות מאותן תקופות. לא קל לנסות ולהתמודד עם זיהוים של מרכיבים אלו בעולמן של תרבויות פרהיסטוריות  שהרי רוב הממצא הארכיאולוגי בהן  הוא מכלולים ליתיים. העדר מידע ברור הקשור בחיי הרוח של אותן תרבויות גורם מצד אחד להשערות בלתי מבוססות, כיד הדמיון הטובה של יוצריהן, ומהצד האחר ההתעלמות מהפן הסימבולי והאידיאולוגי של האדם הפרהיסטורי  גורמת מבלי משים לתפיסה שעולמו הרוחני היה דל. את ההוכחה לכך שתפיסה זו שגוייה ניתן ללמוד מאותם מקרים שבהם נתגלו שרידים נוספים לכלי הצור, כמו בשרידי התרבויות הפליאוליתיות במערב אירופה שבהם נמצאו תיאורים אמנותיים על גבי קירות ובחפצים ניידים. אלה מעידים על העושר המדהים בסימבוליקה ובתפיסות האידיאולוגיות/קוסמולוגית של אנשי הפליאולית העליון, מלפני 35,000 שנה ואף קודם לכן! 

מכאן שנדרשת מודעות לכך שהאדם שיצר את כלי הצור במהלך הפרהיסטוריה האנושית היה בעל עולם רוחני שרסיסים ממנו משתקפים גם בפן השימושי, התועלתי של יצירתו ועצם קיומו.  משום כך יש לנסות ולבחון את השרידים החומריים, כולל הממצא הליתי, לא רק מנקודת מבט של שיחזור הפונקציונליות המיידית, טכנולוגיית הייצור שלהם והמיומנויות המוטוריות, שימושם כסמנים סגנוניים לזיהוי חברתי או הקשרם האקולוגי.

בהרצאה יוצגו מספר מקרים מהשלבים המאוחרים של הפרהיסטוריה בלבנט (התקופות הנאטופית והניאוליתית) שבהם בנוסף לכלי האבן נתגלו גם שרידים חומריים אחרים. בעזרתם ניתן להראות את הפן הסימבולי המתקיים בכלי הצור, מתוך מחשבה שניתן להכליל זאת גם לגבי מכלולים פליאוליתיים קדומים יותר.