פעולות ריטואליות מתוארות בשני סוגים עיקריים של כתבי אוגרית: באפוסים, מצד אחד, ובטקסטים ריטואליים מיוחדים, מצד שני. כל ריטואל משלב קרבן של בעלי חיים, וברוב המקרים לא נזכרת שום תפילה או אמירה אחרת. באפוסים אנו נוכחים בריטואלים המבוצעים ביוזמת המקריב מכאן ובהוראתו של אל מכאן.. המגמה המובהקת בריטואלים היא לפייס את האלים ולהשפיע עליהם להטיב עם המקריב(ים). החלק הגדול של הריטואלים הידועים מאוגרית קשור למלך. לריטואלים המשולבים באפוס וכן לאלה הכתובים בנפרד שתי צורות עיקריות: יש ומתארים פעולה ריטואלית ויש ומורים על ביצועה המתבקש. הטקסטים המנוסחים כהוראות מרובים מאלה המהווים תיאורים. באפוס ישנה דוגמה יפה להוראה ולצידה—ביצועה המדוקדק. ההבדל בין הוראה לביצוע בולט בצורת הפועל הנקוטה. באפוסים (בשירה) נהוג להעביר הוראות בצורת ציווי או בצורה של הווה-עתיד ("יקטול") ואת הביצוע בצורת הווה-עתיד (או בתנאים רטוריים מסוימים בצורת עבר—"קטל"). בטקסטים הריטואליים (בפרוזה) מעבירים הוראות בצורת הווה-עתיד ואת התיאורים בצורת עבר. בהרצאה נדגים את כל הנקודות הללו ונקודות נוספות הקשורות לתוכן הפעולות הריטואליות תוך עיון בקטעים מתוך שני אפוסים (עלילת אקהת ועלילת כרת) ושני טקסטים ריטואליים (אחד תיאור ואחד הוראה). לאחד מהטקסטים הללו מסופחת תפילה שממנה ניתן ללמוד הרבה על הדת באוגרית.