בחלקו הדרומי של הרובע היהודי, ממזרח לצדו הדרומי ביותר המשוער של הקארדו, נחשפו שרידיה של כנסיית הניאה, במקום שבו אמורה היתה להימצא על פי מפת מידבא.

שרידי הבנייה מיוחסים לכנסייה החדשה המקודשת למריה אם האלהים (Theotokos). על ראשית בניית הכנסייה, בימיו של הפטריארך אליאס, מספר קירילוס מסקיתופוליס (Cyril Scyth. Vita Sabae 72-73). פרוקופיוס  בספרו 'על הבניינים'(De Aedificiis V.6-9)  מתאר את ייסוד הכנסייה, שנחנכה בשנת 543 לספירה, כאחד ממפעלי הבנייה הגדולים והמפוארים של הקיסר יוסטיניאנוס. פרוקופיוס נותן תיאור טכני מדוייק של בניית הכנסייה, אך אינו דן בסיבות להקמתה או במשמעות שלה. את הסיבות להקמת הכנסייה ניתן לחלק לשלושה רבדים: רובד גשמי; רובד תיאולוגי-רוחני; רובד קריסטולוגי-מיסטי. הרובד הגשמי קשור בגידול הניכר של מספר התושבים ועולי הרגל לירושלים. קירילוס מסקיתופוליס מספר שסבאס הקדוש נשלח לקונסטנטינופול בגיל 94 על מנת לבקש מהקיסר לחדש את בניית כנסיית התיאוטוקוס (אם האלהים), הכוללת גם אכסניה ובית חולים לעולי הרגל הזרים. הרובד התיאולוגי-רוחני קשור במאבקים נוצריים פנימיים על רקע התרחבות פולחן מרים אם האלהים ובניית כנסיות רבות על שמה. מורדות הר ציון, הנקשר יותר מכל לאם האלהים, הוא המקום המתאים לבניית כנסייה על שמה. הקארדו נסלל כדרך תהלוכות דתיות שחיברה בין כנסיית הקבר ובין כנסיית הניאה כחלק מהליטורגיקה הירושלמית.

ההרצאה תעסוק בעיקר ברובד השלישי, הקריסטולוגי-מיסטי, הקשור בהתגשמות הנבואות הנוצריות בדבר נצחון הנצרות על היהדות. הדבר בא לידי ביטוי בבניית כנסיות מפוארות ביותר ברחבי האימפריה הביזאנטית בכלל ובירושלים בפרט. ניתוח ספרותי של הטקסט של פרוקופיוס, מצביע על דימיון רב ועל קשר אפשרי בין הכנסייה למקדש שלמה. מיקומה של הכנסייה במקום גבוה הצופה אל הר הבית השומם, גודלה חסר התקדים, שני העמודים הענקיים שעמדו בחזית, השימוש בארזים לקירוי ועוד, מרמזים על כך שהטקסט לא נכתב בצורה מקרית או תמימה ושמאחורי הכתיבה עומדת אידאולוגיה קריסטולוגית ברורה. טקטס נוסף של פרוקופיוס בספרו "על המלחמות" מספר כי אוצרות בית המקדש נשלחו לירושלים להקדש הנוצרי בעיר... "הו שלמה הבסתי אותך", אמר יוסטיניאנוס בחנוכת כנסיית האגיה סופיה, ביטוי האומר את הכל.