בהרצאתי אציג שלשה דגמים של מבחן אישה החשודה בניאוף, כפי שהם משתקפים במקרא, במשנה וב'ענין שוטה' – חיבור מאגי קצר שנמצא בגניזת קהיר. אבקש להראות שביסוד שלשת הדגמים מצויה השקפה שעל פיה האשה נבחנת בכח הקללות המוטמעות ב'מים המרים המאררים' ומופנמת בגופה. תפיסה מאגית זו, שבמקרא היא שלובה ביסודות כהניים (משכן, מנחה, כהן גדול), מייחדת את הדגם המקראי של הטקס בכלל האורדילים המוכרים לנו. שני פיתוחיו המאוחרים יותר הושתתו אף הם עליה. במקרה האחד, זה של חז"ל, היא הניבה התנגדות לטקס ושאיפה להמנע מביצועו, עד כדי ביטולו. במקרה האחר הובלטו המרכיבים המאגיים, תוך ויתור על כל מה שאינו חלק מן ההליך הביצועי-הטכני. ההבדל ביחס לאישה בשני המקרים הללו, מקורו אף הוא ביחס הכולל לטקס, שהוכר כמאגי מיסודו. לבסוף, אבקש להצביע על אפשרות קיומו בפועל של המבחן המאגי בדרום איטליה בימי הביניים המוקדמים.

במדבר ה יא-לא

(יא) וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: (יג) וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה: (יד) וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה: (טו) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן: (טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יהוה: (יז) וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם: (יח) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יהוה וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים: (יט) וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה: (כ) וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ: (כא) וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יהוה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יהוה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה: (כב) וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן: (כג) וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים: (כד) וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים: (כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי יהוה וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ: (כו) וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם: (כז) וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ: (כח) וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע: (כט) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה: (ל) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יהוה וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (לא) וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ:

חוקי חמורבי

131    כי יאשים איש את אשתו, והיא לא נתפשה שוכבת עם גבר אחר, היא תישבע בחיי האל ותשוב לביתה.

132    כי ישלח איש אצבע באשת איש אודות (שכיבתה עם) גבר אחר, והיא לא נתפשה שוכבת עם גבר אחר, היא תקפוץ לתוך הנהר למען בעלה.

משנה, מסכת סוטה פרק א

ד    היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות ואומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים. עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים. ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען היא וכל משפחת בית אביה.
ה    אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו.
ו    היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים היו עליה כלי זהב וקטליאות נזמים וטבעות מעבירים ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר (יחזקאל כ"ג) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה.
ז    במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה בירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט.

פרק ג

ג    עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה.
ד    אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה. אם יש לה זכות היתה תולה לה. יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות. רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מכלי עולם.
ה    רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים, ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו, שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן זכות. רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף היא מתה באותה מיתה.

מדרש במדבר רבה ט ה

אמרו: מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, והיתה האחת נשואה בעיר אחרת. בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים. הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם. אמרה לה אחותה: מה ראית לבא בכאן? אמרה לה: בעלי רוצה להשקות אותי מים המרי' ואני טמאה. אמרה לה אחותה: אני הולכת תחתיך ושותה. אמרה לה: לכי ועשי כן. מה עשתה? לבשה בגדי אחותה והלכה ושתתה מים המרים ונמצאת טהורה. חזרה לביתה. יצאה אחותה שזנתה לקראתה. חבקו ונשקו זו לזו. כיון שנשקו זו לזו הריחה במים המרים, מיד מתה.

ענין שוטה

(P. Schäfer & S. Shaked, Magische Texte aus der Kairoer Genizah I, pp. 18-21)

עינין שוטה ב'כ'ש'מ'ל'ו' אשר ברא את העולם במדת רחמים ובראת המלאכים בשמים כתות כתות וצבאות צבאות וברא את הרוחות ואת השדים ואת המזיקין מקודם שברא אדם באלף שנים. וכל השמות שכינוהו המלאכים בהם, המשרתים לפניו בתהלה [במקור – בתחלה] כלם כתבו אותם מפי ר' ישמעאל כהן גדול ור' ישמעאל מפי מטטרון שר הפנים ומהם שנגלו למשה בסיני ובסנה ומהם שנגלו לאליהו בהר הכרמל ומהם שנגלה לכל נביא ונביא מפי מסמריה העומד לפני הפרגוד עד זמן סנהדרי ישראל שהיו יודעים בע' שמות ושם בטהרה ושם בטומאה וכל עיקר עשיות היו יודעין הכל. ודע ובין שמן אלו השמות הסתורות שהם שם המפורש היו משקין את השוטה. ומכח [במקור – ומכם] השמות תצבה בטנה ותפול יריכה. ואילו הדברים עם אלו השמות היו כותבין לה והם שם המפורש שהיה מזכיר כהן גדול בקדושה ובטהרה והפסוק שיאמר 'וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים' שהם השמות עם האלות והם הדברים שאמרנו למעלה. והמים המרים היו לא למעלה מזה הפסוק [כלומר, טרם הזכרת מחיית האלות אל המים לא נזכרו 'מים מרים', כמבואר להלן]. ואמר 'ולקח הכהן מים קדשים' טהורים ועפר, ואין בה שום מרירה אלא את המים מרים לשום האלות והשמות שמהם היו מתים ואל[ה] השבועות והאלות והשמות שהיה כהן גדול כותב בספר בשם יהוה אלהי ישראל יהוה אה והו מהו אהו הומה השבעתי אותך פבפ בשם ... השבעתי אותך באלו השמות ויתין אלו השמות בבטנך [במקור – בבטני] כי לאלה ולשבועה בתוך עמם בתת יהוה את ירכך נפלת ואת בטנך צבה צבה צבה צבאות רצוצות צוצות צצצציצות גורווצות ומרירות והאלות ובאו המים וג'. ואתה תאמר פ' [פעמיים] אמן ותשקה אותה שמיד תצבה [במקור – בצבה] בטנה ותפול יריכה ותהיה אותה האשה לאלה ולשבועה בקרב עמה. ואם לא  נטמאה האשה וטהורה היא וג'.

וזה היא דרך הלקיחה שאנו עושים היום, על עסק שאין לנו לא כהן ולא מים [במקור – ולמים] ולא משכן: דע ובין שאם יהיה האדם ירא שמים בזה הזמן וינקה נפשו מן החטאות ומן הזדונות וידרוך דרך הטהרה וטהרה בגופו וטהרה בבשרו ויטפל באלו השמות ויתקן נפשו [באל]ו הדרכים הוא דומה למלאך ולכהן גדול. כל מה שיעשה לא יחזור פניו ריקם. ומן תחלת הדבר יקח תחת שאמר מים קדושים תקח אתה מים נבועין מן עין נובעת בכלי חדש ותחת העפר אשר למשכן תלך אל בית הכנסת ותקח עפר מן ד' פינות ההיכל של תורה מלמעלה ומלמטה ותשליך אותו העפר במימי המעין שלקחתה ותכתוב אלו שכתבנו למעלה ותמחוק אתו במים ותתן לאשה ומיד תראה את ה[נ]ס ואת רום גבורות י[ה]וה ונפלאות וכוח שמותיו הקדושים. ברוך הוא וברוך שמו חי וקיים לעולם אמן.

מגילת אחימעץ ברבי פלטיאל (מהדורת ב' קלאר, עמ' 15)

ומשם נסע [ר' אהרן הבגדדי] ואל אוּירִי [היא Oria, שבדרום איטליה] פסע, ומצא שם אֹהלים, נטועים כנחלים, וכעצים שתולים [...] הם הם אבות אבותי רבי שפטיה ורבי חננאל, שניהם עבדי אל [...] וביניהם נקבע, וישיבתו שם קבע. וחכמתו נבעה ותורתו שם נִטְּעָה, ושם הראה אונים, והפסקת דינים, כבהיות האורים, וישיבת סנהדרין. ותורת הסוטה, שם אִהֵל והִטָּה, ותחת עפר קרקע המשכן, עפר יסוד הארון הֵכַן.