בעקבות בניה בשכונת אום ליסאן, המצויה מדרום לתלפיות מזרח, נערכו מספר חפירות כתוצאה מגילוי עתיקות במקום. בחפירה הראשונה, שנערכה בשנת 1996, התגלו שרידיו של מנזר קטן (זליגמן ואבו ריא 2002).  מנזר זה כלל קפלה מרוצפת בפסיפס צבעוני, (התלוי היום על החומה בכניסה למוזיאון רוקפלר), מספר חדרים ובור מים. מדובר במנזר נוסף באזור ספר המדבר, בין ירושלים ובית לחם, אזור בו נחשפו מנזרים שזכו לדיון נרחב (Corbo 1955, Hirschfeld 1992). ע"פ הממצא תארכנו את המנזר למאות ה 6 ו 7 לספה"נ. הצענו שיש לזהות מנזר זה עם מנזרו של אוסטתיוס. כפי שנראה בהמשך, גילויים חדשים באתר הופכים זיהוי זה לבלתי סביר ויש לחפש זיהוי אחר.

בשנים 2002 - 2004 ערכנו שלוש חפירות באתר, שוב כתוצאה מפעילות פיתוח ופגיעה בעתיקות, וגם כפרויקט משותף של רשות העתיקות ומשלחת גיאורגית בניהולו של פרופ' יולון גאגושידזה.

בחפירות אלו נחשפו חלקים נוספים של המנזר כולל חדרים מרוצפים אבן, בריכת אגירה ומתקן מים שטבעו ושימושו אינו ברור. הממצא החשוב באתר היה קריפטת קבורה החצובה בסלע.  הגישה לקריפטה, שהייתה ממזרח לקפלה, הייתה דרך גרם מדרגות בנוי. בתחתית המדרגות ניתן היה לפנות לשני חדרי קבורה. מדרום היה קמרון חבית הבנוי ממילוי אבנים קטנות וביניהם חומר מליטה בתוך חלל חצוב בסלע.  על רצפת החלל היו שתי שקתות קבורה.  מצפון למדרגות היה קמרון נוסף.  קמרון זה היה בנוי מאבני גזית.  בדפנות הקמרון היו ששה מקמרים מעל שקתות קבורה. רצפת החדר הייתה רצפה תלויה.  מתחת למרצפות החדר היו שבע שקתות קבורה נוספות. בקצה המערבי של קמרון היה מקמר גדול ובתוכו קבר בנוי ועליו, כתובת בשפה הגיאורגית.

על-אף המגבלות הרגילות המוטלות על מחקר אנתרופולוגי, הצלחנו לאסוף מידע בסיסי לפני קבורתן החדשה של העצמות. בקברים בקריפטה זוהו 24 נקברים. מתוך 14 שמצבם איפשר זיהוי זוהו 13 זכרים ונקבה אחת. כל הנקברים הונחו אפרקדן.  בקבר העיקרי, מתחת לכתובת, נתגלתה שרידיו של גבר כבן 60.

במחקר משותף עם מכון המסמכים של טבילסי פוענחה הכתובת. לכתובת חמש שורות בכתב הגיאורגי ה Asomtavruli העתיק וזו לשונה:

                        "זו קברו של יוהן בישוף פורטווי, קרטוולי (גיאורגי)".

ישנם מספר מסקנות הנובעות מניתוח הכתובת:

1. הכתובת מתוארכת על-פי הנתונים האפיגרפיים לסוף המאה ה5 עד אמצע המאה ה6 לספירה.
2. תואר  הלאום "קרטוולי" (איברי או גיאורגי) מצביע שהאדם הקבור במקום הגיע ממזרח גיאורגיה.
3. זהו השימוש הקדום ביותר בשם 'קרטוולי' על חפץ ארכיאולוגי לא רק בארץ אלא בכלל.
4. הכיתוב של השם יוהן אופייני למאות ה5 עד ה7 לספירה.
5. מיקומו של פורטווי אינו ידוע.  אין זיהוי ברור למנזר ובישוף יוהן אינו מוכר מהמקורות ההיסטוריים.
6. מיקומו של הקבר בתוך הקריפטה, השימוש בשפה הגיאורגית, תפקידו הרם של הנקבר וציון הלאום מצביעים על כך שהמנזר היה מנזר גיאורגי ולא רק מנזר בו השתכנו נזירים גיאורגים, כמו מר סבא לדוגמה.

גיאורגיה אימצה את הנצרות במאה ה4 ואנו עדים לצליינות  זמן קצר לאחר מכן.  למעשה הנצרות נתמכה על ידי המלוכה המקומית שתרמה משאבים להקמת מרכזים דתיים בגיאורגיה וגם בארץ ישראל. המקור העיקרי למידע על קהילה זו הוא הספר שנכתב על ידי יוחנן רופוס במאה ה5 על חייו ומעשיו של פטר האיברי. ספר זה קיים בתרגומים גיאורגים וסורים מהמקור היווני שלא שרד.  הספר מתמקד במסעותיו של רופס עם פטר, נצר למשפחה המלכותית של גיאורגיה שהפך לנזיר ולאחר מכן התמנה לתפקיד בישוף של עזה מיומס. הספר מתאר הקמה של מנזרים, כנסיות ואכסניות לצליינים הרבים שהגיעו מגיאורגיה למקומות הקדושים לנצרות בא"י.

ומה מתוך כל זה ניתן לזהות בממצא הארכיאולוגי? למעשה די מעט, כיוון שרוב הצליינות הגיאורגית הגיעה למנזרים דוברי יוונית בהם השתכנו, אך חשוב לציין את השרידים הבאים השייכים למורשת הגיאורגית הביזנטית בארץ ישראל.

1. ספרו של רופוס מציין שפטר הקים מנזר לאיברים (גיאורגים) מעל כנסיית ציון, קרוב למגדל דוד. רוב החוקרים מזהים מנזר זה עם מנזר על שם יעקב באזור הפטריארכיה הארמנית של היום.  אף שלא התגלו שרידים ממנזר זה נמצאה כתובת קבורה בזמן בניית ימק"א במערב ירושלים בשנת 1932.  כתובת זו, התפרסמה ע"י איליף (Iliffe 1936), והיא כתובה בשפה היוונית וזו לשונה:

                 "קברו הפרטי של שמואל, בישוף האיברים והמנזר אשר נרכש על ידם במגדל דוד"

Iliffe מקשר בין כתובת זו לבין המנזר המוזכר בספר חייו של פטר האיברי.

2. הממצא החשוב ביותר השייך לכנסיה הגיאורגית בתקופה הביזנטית הוא ללא ספק המנזר של ביר אל-קט שנחפר ע"י קורבו (1955).  מנזר זה מצוי כ3.5 ק"מ דרום-מזרחית לאום ליסאן באזור הר חומה.  מדובר במנזר הכולל מספר מבנים סביב חצר מרכזית כולל רפקטוריום, קפלה ומתקנים חקלאיים.  רצפות המנזר מרוצפות בפסיפסים ביזנטים מוכרים.  יוצאת דופן היא ההכללה של ארבע כתובות גיאורגיות בכתב ה Asomtavruli, הזהה לכתב בקבר באום ליסאן.  הכתובת החשובה נמצאה ברפקטוריום בתוך טבלת אזניים (Tarchnisvili M. 1955) :

 "זו (הכתובת) נעשתה בעזרת הצלוב ובסיוע הקדוש תיאודורוס.  אדון, רחם על האב אנתוניוס ועל עושה הפסיפס יוסיה והוריו. אמן"

תיאודורוס היה מרטיר מזרחי במאה הרביעית וקדוש מוכר בירושלים וגם בגיאורגיה.  האב אנתוניוס מוזכר בספר 'חייו של מרתה', אימו של סימון סטילטוס, כנזיר גיאורגי שביקר בעמודו של סימון במאה השישית והביא איתו חלק מהצלב הקדוש.

ברור לנו מהכתובת שבעלי מנזר זה היו גיאורגים. קורבו אפילו מעיז להציע שמדובר במנזר ה'לז' המוזכר על ידי פרוקופיוס כמנזר שזכה לשיקום על ידי הקיסר יוסטיניאנוס במאה ה6.

אום ליסאן הוא מנזר בדרך בין ירושלים לבין מנזרי מדבר יהודה.  מנזרים אלו מוכרים היטב וזכו לדיון נרחב. רוב המנזרים אינם ניתנים לזיהוי עם מנזרים ספציפיים המוזכרים במקורות ההיסטוריים או אירועים היסטוריים מוכרים. לכן אנו מבססים את הזיהוי על מידע גיאוגרפי, טופונומי וארכיאולוגי.

המנזרים הכפריים באזור הפריפריה  של ערי גב ההר, כמו אום ליסאן, היו לרוב קונוביה.  הקונוביות הקטנות, למעט המנזרים הגדולים (כגון שדות רועים וביר אל-קט) כללו קפלה, מספר חדרים סביב חצר מרכזית ובור לאגירת מים מתחת לחצר. מנזרים אלה, שהתקיימו מחקלאות בסביבת המנזר, עשו שימוש זהה לזה של התקופה הרומית במשאב הקרקע.  גילוי של מקווה מתחת לחצר המנזר באום ליסאן מצביע שבאתר התקיימה חווה יהודית בתקופה הרומית ושהוא יושב שוב  בתקופה הביזנטית והוקם בו מנזר.על-פי הניתוח הפאליאוגרפי יש לתארך את הכתובת לסוף המאה ה5 עד אמצע המאה ה6 לספירה. יחד עם הכתובות שנחשפו על-ידי קורבו בביר אל-קט הסמוכה לפנינו מכלול של כתובות גיאורגיות קדומות ביותר, לא רק בארץ, אלה גם בגיאורגיה עצמה – דבר המעיד על הקשר העמוק של הקהילה הנוצרית בגיאורגיה עם המקומות הקדושים בארץ-ישראל.  חיזוק לתיארוך יש בממצא הקרמי, סגנון הפסיפס וחלקי סורג מהמנזר.

לרוע המזל, המקורות הגיאורגים ואחרים אינם מזכירים את בישוף יוהן מפורטווי בין הגיאורגים הפעילים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית.  מיקום קברו במקום של כבוד בתוך הקריפטה, כשהוא מופרד מהקברים האחרים, מעיד על מקומו המרכזי של בישוף זה בחייו של המנזר.  עובדה זו והכתובת המרכזית בשפה הגיאורגית מביאים אותנו למסקנה שמנזר זה הוא חלק מרשימת המנזרים הגיאורגים בארץ הקודש בתקופה הביזנטית.