בשנת 1998 החלה רשות העתיקות לחפור ממזרח לשער הורדוס (שער הפרחים), שבחומה הצפונית של ירושלים העתיקה (1). החפירות התרכזו בשלושה שטחים נפרדים הצמודים לקו החומה ובהן נתגלו תשע שכבות ארכיאולוגיות – החל מתקופת הברזל ועד לשלהי התקופה הטורקית (2) . בין הגילויים המשמעותיים ביותר היו: מבנים משלהי ימי בית שני, קטע שלם מהחומה הרומית ביזאנטית ושרידי בנייה מסיביים מתחת לקו החומה. שרידים אלה זוהו על ידנו כשרידי ביצור מהתקופה המוסלמית הקדומה ומימי הביניים. הייתה זו הזדמנות נדירה לעמוד על הרצף והתפתחות הקשורים בחומות העיר ולאורך קטע ארוך יחסית.ברשימה שלהלן נסקור בקצרה את השרידים הקשורים באופן ישיר או בעקיפין עם ביצוריה של העיר, ונעמוד על מספר היבטים הקשורים בהתפתחותן של החומות (3).
חומת איליה קפיטולינה – שרידים של חומה זו נתגלו בעבר בעיקר על ידי ר' המילטון במספר שטחים שבין שער שכם לשער הורדוס (Hamilton 1944) ועל ידי חוקרים אחרים, והם מוגדרים ומאופיינים היטב.
בעונת 1998 חשפנו שרידים נוספים של החומה הרומית-ביזאנטית (4) . אלה נתגלו בחתך עמוק שנחפר אל פני החומה כלפי פנים (שטח B), ומתחת לנדבכי החומה הקיימת (איור 1). מבחינה גיאוגרפית שטח זה מצוין כמרכזו של וואדי, הוא נחל ביזיתא.אל החומה שנחשפה ניגשים מילויי עפר, שבהם נמצאו חפצים המעידים על כך שהיא מסוף התקופה הרומית או מראשית התקופה הביזאנטית המאה הד'-הה' לסה"נ, וזה מבלי שניתן לדייק יותר. קטעי החומה שנחשפו על ידנו דומים לקטעי החומה האחרים שנתגלו לאורך החומה הצפונית של ירושלים. קטעי החומה שנחשפו בנויים מאבני גזית רבועות ומוחלקות, בחלקן "אבנים הרודיאניות" בעלות סיתות שוליים רדוד, ששולבו כאן בשימוש חוזר. החומה השתמרה עד לכדי תשעה נדבכים, בגובה של כ-5 מטר. כאשר כל נדבך (או צמד נדבכים) בולט במעט החוצה. וכך, פני החומה הפונים אל תוך העיר קבלו צורה מדורגת. לדעתנו, החלק המדורג של החומה שימש כמעין מסד שמעליו נבנה המשך החומה כקיר ישר (5).קטעי החומה הרומית-ביזאנטית נתגלו אך ורק בשטח B, ואילו בשטח A, לא נמצאו שרידים שלה. ייתכן שעובדה זאת מעידה על כך שחומת איליה קפיטולינה לא נמשכה עד לפינה הצפונית של החומה בת ימנו (מגדל החסידה או בשמו הערבי בורג' אל לקלק), אלא פנתה בזוית כהה מאזור ערוצו של נחל הביזיתא (כלומר שטח B של חפירתנו) לנקודה באזור שמצפון לחומת הר הבית. טענתנו הזו תואמת לדעתו של יורם צפריר בשחזרו את גבולותיה של איליה קפיטולינה (צפריר 1999).
השרידים מהתקופה המוסלמית הקדומה – הידיעות על אודות הטופוגרפיה של ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה חסרות, ועיקרן מתבססות על תיאורים של עולי רגל נוצריים, ושל גיאוגרפיים ונוסעים מוסלמים כדוגמת אל מקדסי, או נאסר ח'וסרו. תיאורים אלה מתייחסים לחומות שבנו אחרוני השליטים המוסלמים של העיר, אך אין לפסול את האפשרות שפעולות בנייה ושיקום של חומות העיר נעשו עוד קודם לכן גם על ידי הח'ליפים האומיים והעבאסים (6) .
כאמור, הדעה הכללית מעריכה שתווי החומות בתקופה המוסלמית הקדומה – ובעיקר לקראת שלהי התקופה וערב הכיבוש הצלבני, דומה לתווי החומות של ימנו (שהתגבש לגמרי רק בתקופה הצלבנית), למעט באזור הדרומי של העיר שהוא הבעייתי יותר. לגבי התווי הדרומי הרי שהמקורות ההיסטוריים ואף הממצא הארכיאולוגי מלמדים כי חומת אודקיה - במהלכה הכולל את הר ציון וגבעת עיר דוד - המשיכה לשמש במשך מאות שנים מיום שנבנתה ולפחות עד למאה העשירית (7) (Vincent et Abel 1914 – 1926: 940, בן דב 1983: 65– 66). במאה זו נערכה רוויזיה שלמה במערך חומותיה של העיר, ואלה נתגבשו בתווי הנוכחי.בנוגע לתווי החומה הצפונית הרי שידיעותינו עליו מתבססות בעיקר על הממצא הארכיאולוגי ועל המקורות ההיסטוריים. ובעיקר אלה המתארים את מצב החומות בעת הכיבוש הצלבני בשנת 1099. בתיאורים הללו מצוינת "חומה קדמית" המשמשת כאלמנט ביצורי נוסף בחזית החומה עצמה.לא מעט חופרים וחוקרים חשפו קטעים שונים מן החומה הצפונית של ירושלים המוסלמית ובעיקר חשובות הן עבודותיהם של קונראד שיק (Schick 1889), שאף גילה חלקים מאותה חומה קדמית; חפירותיו של המילטון - בעיקר בקטעים שממזרח לשער הורדוס (Hamilton 1944), וחפירותיו של הנסי בשער שכם (Hennessy 1970).
הזדמנות נוספת לבדיקת תווי החומות המוסלמיות בתווי הצפוני של חומות ירושלים ניתנה לנו בחפירות שערכנו בשני שטחים A וC. בעבודות הללו חפרנו סדרה של ריבועי חפירה שנמשכו לאורך תווי החומה מצידה הפנימי, ובחלקם העמקנו עד למפלס הסלע ממש. בין היתר נחשפו קטעים של חומה, המתחברים - בשטח A - לכדי קו רציף שאורכו כ 25 מטרים (איור 2), ואשר מצטרפים לשרידים דומים שנחשפו בשטח C.
בנקודה מסוימת מצאנו שהחומה "חותכת" רצפת גיר משלהי התקופה הביזאנטית או מראשית התקופה המוסלמית הקדומה, מה שמאפשר לנו את התאריך המוקדם האפשרי לגבי זמנה של החומה. בנוסף לכך, נתברר שמילויי העפר שניגשים לחומה הם מהתקופה המוסלמית הקדומה, כפי הנראה לאחר המאה הח', אך מבלי שניתן בשלב זה של המחקר לדייק יותר. מדובר במילויי עפר שהממצא בהם די אחיד והם מכוסים במילויים שבהם נתגלו ממצאים מסוף התקופה המוסלמית או מימי הביניים. בשלב זה של המחקר, ולפני השלמת עיבוד הממצא כולו, נציע שהחומה שכאן נבנתה מתי שהוא בין המאות התשיעית – עשירית לספירה.בסך הכול חשפנו כ6 – 2 נדבכים של אותו קיר הבנוי מתחת לאבני החומה הטורקית (8).החומה, בחלק הזה הפונה כלפי פנים העיר, בנויה מאבנים מלבניות מהוקצעות בגסות ובגודל משתנה (0.5X 0.3 מטר בממוצע) וביניהן אבנים קטנות. אופי הבנייה וסוג האבנים לאורכו של הקיר שונים לחלוטין מאלה של החומה הרומית-ביזאנטית, ואף יש הפרדה ברורה בין ראש הקיר לבין נדבכי היסוד של החומה הטורקית.ראוי לציין ששרידי החומה המוסלמית לא נחשפו בשטחB , שם החומה הטורקית הושתתה ישירות על גבי שרידי החומה הרומית ביזאנטית. לעומת זאת, משטח B ומזרחה נתגלו שרידי החומה המוסלמית בכל מקום שבו חפרנו צמוד לחומה.נראה אם כך שבזמן כלשהו במהלך התקופה המוסלמית הקדומה נעשה שינוי בתווי החומות, והקרן הצפונית מזרחית של העיר – משער הורדוס ועד למגדל החסידה (בורג' אל לקלק) - שולבה אף היא בתוך השטח המוקף בחומה, בדומה לתווי הקיים בימנו. דומה, כי לבנייתה של החומה הזו אף לוותה פעולת חציבה של חפיר עמוק, כפי שמובן מתיאורי הכיבוש הצלבני של העיר, המדברים על מילוי וישור החפיר שממול לחומות (9) (לסיכום פרשיית הכיבוש הצלבני ראה פראוור תשמ"ד; פראוור תשנ"א: 5 – 28). דומה, שהחיבור שבין החומה הרומית-ביזאנטית עם התוספת של החומה המוסלמית נעשתה באותה נקודה בחומה שבה נמצא המגדל השלישי שממזרח לשער הורדוס. בנקודה זו עושה החומה תפנית של זיגזג – לצפון ולמזרח, לכאורה ללא שום הגיון אדריכלי או טופוגרפי.בחתך שחפרנו בנקודה זו ובזיקה לתפנית שעושה החומה במהלכה ממערב למזרח נתגלו עדויות מעניינות. נתברר שמילויי העפר מימי הביניים, המצויים מעט מתחת לפני השטח, מכסים מתחתם שכבת מפולת מסיבית (איור 3). בחתך צר שערכנו בתוך שכבת המפולת נמצאו חרסים, שהמאוחרים שבהם מתוארכים לשלהי התקופה המוסלמית הקדומה. אך בכך לא די, בין אבני המפולת נמצאו מספר פרופילים המצטרפים לאותו המשקוף, שניתן לעמוד על מתארו המחודד. נראה כי אלו הם שרידיו של שער או פשפש בחומה שנהרס לקראת סופה של התקופה המוסלמית הקדומה.
שטחה המצומצם של החפירה ומעט הממצאים שגילינו בה אינו מאפשר לקבוע מסמרות בנוגע לזמן הריסתו של השער וגם לא בקשר לסיבה שבעטיה התרחש אירוע זה. למרות זאת אפשר להציע ולקשור בין המקורות ההיסטוריים המתארים את מקום הפרצה הצלבנית לתוך ירושלים, בפיקודו של גוטפריד מבויון לשרידי ההרס שגילנו בחפירה.
השפעת בנייתה של החומה המוסלמית על הטופוגרפיה של השטח - כאמור שרידי החומה הרומית-ביזאנטית לא נתגלו בשטח שמעבר לשטח B למזרח, ולכן הצענו כי האזור המוקף כיום בחומה - משטח B מזרחה ועד למגדל החסידה ומשם מעט צפונה להר הבית נותר בתקופה הרומית ביזאנטית ובראשית התקופה המוסלמית הקדומה מחוץ לתחום העיר המבוצרת. דומה שגם בשטח זה, בדומה לשטחים אחרים שמחוץ לחומת העיר, נבנו בניינים (מבני ציבור ובניינים פרטיים), ששרידיהם נחשפו גם בחפירותנו. בניינים אלה הותאמו לטופוגרפיה של השטח. כלומר הם נבנו לאורך המדרון המשתפל אל עבר ערוץ נחל הביזיתא במדורג ובאוריינטציה המותאמת לתנאי השטח. לעומת זאת הכללתו של האזור הזה בתחום העיר המוקפת חומה השפיעה על הטופוגרפיה של האזור, והביאה לשינויי מהותי באוריינטציה של הבניינים שנבנו לאורך החומה מבפנים. משלב הקמתה של החומה באזור זה נבנו הבתים באוריינטציה המתייחסת לתווי החומה, כאשר קירות הבתים מקבילים או ניצבים לחומה. ואילו בין הבתים לחומה נותרה רצועה צרה וריקה מבנייה. רק בתקופה הממלוכית, כאשר מעמדה של החומה התדרדר, מצאנו התקרבות ואף הצמדה של בנייה אל פני החומה ממש.
השרידים מימי הביניים – ההתייחסות שלהלן מוקדשת לשרידים מהתקופה האיובית מבלי שנדונים אלה שמהתקופה הצלבנית (10). למרות שבתיאורים ההיסטוריים מוקדש פרק חשוב לתיאור החומה באזור הזה של העיר בתקופה הצלבנית, הרי שחפירותינו לא העלו שרידים בנויים משמעותיים מהתקופה הצלבנית, וגם הממצא הקראמי והנומיסמאטי מתקופה זו חסר למדי .ירושלים נכבשה על ידי האיובים (1187), בהנהגתו של צלאח אלדין, באופן דומה לכיבוש הצלבני של שנת 1099 (פראוור תשנ"א: 39 – 42 ). גם כאן הכתיבו התנאים הטופוגרפיים את היערכותם של הכוחות הצרים ואת מערך פריסתם של מכונות המצור לאורך החומה הצפונית של העיר. בסופו של דבר פרצו חייליו של צלאח אלדין את החומות באותה נקודה שבה הוצב צלב הניצחון הצלבני על גבי חומת העיר. כלומר, בסביבות האזור שבו אנו חופרים. תיאורי המצור האיובי כמו גם פעולות הביצור המואצים שערכו האיובים לקראת מסע הצלב השלישי בראשותו של ריצ'רד לב ארי (1189 – 1129) מתוארים היטב אצל סופרים מוסלמים בני התקופה (פראוור תשנ"א: 46, ושם הערה 13). מתיאורים אלה ניתן לעמוד על פעולות ביצור שערכו האיובים בעיקר באזורים הרגישים של החומה. כלומר, לאורך החומה הצפונית והפינה הצפונית-מזרחית שלה.שרידי הביצור הללו נחשפו במקומות רבים לאורך תווי חומותיה של ירושלים, והם מאופיינים בבניה מסיבית וחזקה, ובשימוש באבני בניה שלהן סיתות שוליים מסביב לזיז בולט וגס. במקומות רבים נחצב חפיר עמוק ורחב. על פי רוב תואם מהלכן של החומות בתקופה זו את זה של התקופה הצלבנית. אלמנט אדריכלי מיוחד לחומותיה של העיר האיובית הם המגדלים הרבים, שנבנו במרחקים קצובים לאורך החומות, אחדים מהם נחשפים בפנינו מפעם לפעם (11) .
גם בחפירותינו נחשפו שרידי בנייה, המתוארכים כנראה לתקופה האיובית.בנוסף לשרידי הבנייה שנתגלו בחפירות סקרנו שרידים נוספים כפי הנראה מאותו פרק הזמן. שרידים אלה נמצאים בשטחים הסמוכים לאזור החפירות, אך אופיים של אלה עדיין לא נתברר עד תום.השרידים שנתגלו הם שורה של שש אומנות מסיביות שנחשפו בשטח A (להלן האומנות), ושאותם ניתן לקשור עם שרידים דומים שנחשפו גם בשטח C (איור 4). ייתכן שיש לקשור בין שרידי בנייה אלה לסדרה של קירות מסיביים, המצויים בתוך העיר וניצבים לחומה מדרום. קיר אחד הוא הקיר התוחם את שטח החפירות ממזרח, ואשר כיום הוא מחופה באבן בנייה חדשה המסתירה את ליבתו הקדומה. בחפירות שערכנו למרגלותיו של הקיר הזה נחשפו נדבכיו התחתונים העשויים מאבני בניה גדולות למדי (12). קיר נוסף, הקשור אף הוא למערכת האדריכלית הזו, נמצא במרחק של כ 20 ממזרח לו - בשטח המשמש כיום כמועדון נוער. לקיר הזה הוצמדו בראשית המאה הכ' מבני אבן דלים, שבמקורם שימשו למגורים של משפחות צוענים שהתיישבו במקום (13) .
כאמור, מתחת לחומה הטורקית ובצמוד לקיר החומה המוסלמית הקדומה מצידה הפנימי נחשפה סדרה של אומנות מסיביות. נראה שכול שנותר מהן הם מפלסי היסוד הבנויים כקיר יצוק מאבנים וחומר מליטה חזק, אך בהחלט ייתכן שהם היו מצופים באבני בנייה מהוקצעות, אשר פורקו מהם במתכוון. רק בראשה של האומנה המזרחית שרדה אבן בניה באתרה. זוהי אבן בעלת סיתות שוליים וזיז בולט המחוטבת בדומה לאבני הבניה המשולבים במבנים איובים אחרים בעיר.אל שורת האומנות הללו ניגשת מדרום רחבת גיר כתות, ומתחתיה סדרה של מילויי עפר.במילויי עפר אלה נתגלו ממצאים המתוארכים לימי הביניים, מבלי שנוכל לדייק יותר. הממצא המלהיב ביותר הקשור למילויים אלה הם כ 20 ראשי חץ מברזל, שצורתם אחידה. לראשי החצים חתך מרובע בבסיס והם אופייניים לראשי החצים המזרחיים השונים מאלה שהיו בשימוש על ידי הצבאות האירופאים. ראשי החצים נתגלו כולם כקבוצה אחת ליד אחת מהאומנות, שבשטח A. לכולם יש חוד מעוקם, עובדה המעידה על כך שהם נורו ונתקלו במחסום הקשיח של החומה.כאמור, האומנות בנויות כולן בצד הפנימי של החומה ולכן קשה להניח שהן שימשו כמסד למגדלים שנבנו לאורך החומה. גם האפשרות כי לפנינו מערך של אומנות שנועדו לתמוך בסטיו מקורה שהיה קשור למבנה גדול יותר, הצמוד לחומה, איננה אפשרית, מכיוון שממול לאומנות הללו לא נתגלו שרידי בנייה נוספים.נראה כי מדובר בשורה של אומנות שנבנו בצמוד לחומה הקיימת ואשר נועדו לשמש כבסיס ולתמיכה של גלריה רחבה שנבנתה בראש החומה (הרחבה של ראש החומה). אלמנט אדריכלי כזה אפשר לנצורים שבתוך העיר לרכז כמות רבה של חיילים, ואולי אף כלי נשק מסיביים יותר בראשה של החומה. תוספת אדריכלית זו מדגישה את החשיבות ששליטי העיר נתנו לביצור של אחד מהמקומות הרגישים ביותר במערך חומותיה של העיר.
(1) חפירות ההצלה במקום החלו בשנת 1998 - במהלך החודשים מאי, ויולי – ספטמבר והם נוהלו על ידי יובל ברוך וגדעון אבני. עונה נוספת התקיימה בחודש ינואר 2001 והיא נוהלה על ידי יובל ברוך ובועז זיסו והעונה האחרונה נערכה בחודשים אפריל, יוני – אוגוסט 2004 והיא נוהלה על ידי יובל ברוך וגיורא פרנוס. בחפירה נעזרנו בעמיתים רבים מקרב חברנו ברשות העתיקות ולכולם תודתנו.לדיווחים על אודות העונות הראשונות ראה ברוך ואבני 2000, ברוך ואבני 2001, אבני ברוך ווקסלר בדולח 2001.
(2) הדיווח שלהלן לא יעסוק בשרידים הקשורים לחומה הטורקית. אומנם נתגלו עדויות רבות הקשורות גם בבניינה של החומה הזו אך נדמה שלדיון שכזה ראוי להקדיש דיון נפרד.
(3) לחיבור מסכם על אודות ירושלים במהלך התקופות ראה Wightman 1993
(4) לדיווח רחב ומפורט יותר על שריד החומה הרומית ביזאנטית ראה ברוך אבני ווקסלר בדולח 2003.
(5) בבדיקה שערכנו לאורכה של החומה בחלקה החיצון לא נמצאו עדויות לאותו הדירוג ובהחלט ייתכן שכלפי חוץ החומה היא נבנתה כקיר ישר וזקוף.
(6) על שיקום החומות בימי עבד אל מאלכ ראה גויטיין תש"ם: 13.
(7) בעניין ביטולן של החומות בדרום העיר קיימות מספר גרסאות: ונסן ואבל ייחסו את ביטולה של חומת אודקיה וקביעת תווי החומות המצומצם לח'ליפה הפטימי עזיז (975 – 996), בעקבות ניסיון הפלישה הביזאנטי לעיר (בהט תשמ"ז: 36); בן דב משייך את פעולות הזזת החומות וחיזוקן לח'ליפה אל חאכם באמר אללה (בן דב תשמ"ג: 66). דעה נוספת קושרת בין רעידת האדמה של שנת 1033 לפעולת שיקום החומות בידי הח'ליפה טאהר אבן אל חאכם, לאחר ששיקם את חומות רמלה – וכבר בשנת 1047 מתארן נאסר חוס'רו כחומות מוצקות (בהט תשמ"ז: 38). פעולות בנייה ושיקום נוספים של החומות מצוינות גם בשנת 1063 (פראוור תשנ"א: 5).
(8) בכמה מקומות אף ניתן לראות כיצד בנאי החומה הטורקית יצרו כמעין מפלס פילוס, העשוי מיציקה של אבנים וחומר מלכד, בראשה של החומה הנידונה כאן.
(9) עובדה זו כשלעצמה איננה פוסלת את האפשרות שגם למרגלות החומה הרומית ביזאנטית נחצב חפיר עמוק.
(10) למרות הנאמר לעיל הרי שבחומת העיר העות'מאנית משולבים אבני בנייה צלבניים רבים בשימוש חוזר. אבנים אלה מאופיינות בסיתות אלכסוני "צלבני" ועל מעט מהן יש תווי סתתים. בנוסף לאלה ראוי להזכיר בניין גדול ומרשים שנמצא ממערב לשטח ב'. שרידיו של הבניין צמודים לחומת העיר וניכרים בהם מאפיינים אדריכליים צלבניים מובהקים.
(11) גם בקשר לחומות של התקופה האיובית מצוין קיומו של קיר קדמי המצוי בחזיתה של החומה הצפונית של העיר, ועל כך Wightman 1993.
(12) סכנת התמוטטות הקיר מנעה מאיתנו חפירה מלאה ותיעוד של הקיר הנידון.
(13) המבנים משמשים כיום את מועדון הנוער שבמקום.