בחפירות הצלה שנערכו באביב 2002 סמוך למלון "גלי כינרת", נחשפו ממצאים בעלי חשיבות רבה לחקר תולדותיה של טבריה, עם היווסדה במאה הראשונה לספה"נ ועד התקופה הצלבנית. שטח החפירה סמוך לחוף הכינרת וממצאי החפירה מאפשרים – בפעם הראשונה בטבריה – לשחזר את מפלסי הכינרת ואת קו החוף בתקופות הקדומות.

בתקופה הרומית הקדומה היה השטח מחוץ לתחומי העיר. בחפירה נחשפה הצטברות עבה של חלוקים שנסחפו לחוף הכינרת וביניהם חרסים רבים. לא נמצאו מבנים מתקופה זו ונראה כי החרסים נסחפו מהעיר הסמוכה.

בשולי החפירה נחשף קטע קיר ברוחב 9 מ' בנוי אבני גזית מסותתות היטב וממולא בגושי אבן וטיח קשה. הקיר בצורת קשת והוא חלק ממבנה בעל ממדים מרשימים (קוטר 36 מ'), צורתו ושיטת בנייתו מעידות כי היה זה מבנה ציבורי חשוב בטבריה הרומית. נראה שאלה שרידי האצטדיון של טבריה המוזכר כמה פעמים במקורות היסטוריים. באצטדיון זה התכנסו תושבי העיר לפגישה עם יוסף בן-מתתיהו, מפקד המרד בגליל, ואליו הובאו השבויים היהודיים מהקרב ליד מגדל ושם מוינו. 1,200 זקנים וחולים הוצאו להורג והשאר, 37,000 איש, נמכרו לעבדים. האצטדיון מוזכר בתלמוד הירושלמי, כמבנה מחוץ לעיר, שהיה מוכר במאה השלישית, ושימש כנקודת ביניים לערוב של תחום השבת של בית מעון וטבריה. האצטדיון יצא מכלל שימוש בשלהי המאה השלישית. נראה, כי במשך זמן מה שימש כמקור לחומרי בנייה לעיר הסמוכה ומושביו נעלמו.

רק בתקופה הביזנטית הגיעה העיר לקטע שנחפר. מעל חורבות האצטדיון נבנה מבנה מאורך מקורה בקמרון. נראה, כי שימש כמחסן. במקביל לחוף הים נבנו מבנים בנויים היטב, שרק הקיר המזרחי שלהם נחשף. שחיקה של הנדבכים התחתונים מעידה כי בתקופות גיאות הגיעו מי הכינרת עד למבנה. מחוץ למבנה הוצבו מספר עמודים בשימוש משני.

לשיא הפריחה הגיע השטח בתקופה האומאית. המבנים הביזאנטים שוקמו והורחבו. מבנה מלבני, שקירו המזרחי בנוי מעמודים צמודים, שימש כנראה כבריכה שנבנתה במים הרדודים ליד החוף ושימשה, אולי, לאחסון דגים לפני מכירתם.

בשנת 749 ארעה בארץ רעידת אדמה עזה שגרמה לחורבנן של ערים רבות וביניהן בית שאן וסוסיתא. בחפירה התגלתה עדות דרמטית למאורע זה. שבר גיאולוגי, שנגרם כתוצאה מהרעידה, גרם לתזוזה אנכית של כ90- ס"מ. קירות המבנים נסדקו ולעיתים הוסטו ממקומם והתמוטטו. באחד המבנים נמצאו כלי ברונזה שנפלו בעת הרס המבנה ברעידת האדמה. כתוצאה מהרעידה עלה במידה רבה מפלס מי הכינרת והציפו את חורבות המבנים ההרוסים.

בתקופה הפטמית נבנו מעל לחורבות המבנים האומאיים מתקנים תעשיתיים. מהתקופה הצלבנית נחשפה בריכה כפולה מטוייחת בטיח אפור שהונח על שברי "כלי סוכר".