240 תלמידי שכבת י"א של תלמידי תיכון בויאר מירושלים מצאו דרך מקורית וערכית להוזיל את המסע לפולין: עבודה למשך שבוע שלם בחפירות ארכיאולוגיות הנערכות ברמת בית שמש, הרחק מהמחשבים והכיתה הממוזגת. התלמידים שותפים לחפירת תגלית ארכיאולוגית מרגשת ההולכת ונחשפת באתר: בחודשים האחרונים מתגלים במקום שרידי יישוב יהודי מימי הבית השני, שבהם מכלול מרשים ונדיר בהיקפו של מקוואות טהרה עתיקים ומחילות מסתור תת קרקעיות. החפירות נערכות במימון משרד הבינוי והשיכון לפני הקמת שכונת מגורים חדשה ברמת בית שמש, בשיתוף עם רשות העתיקות, ובהשתתפות חניכי מכינות קדם צבאיות.
ביישוב, ששמו הקדום לא ידוע, נתגלו עד כה שמונה מקוואות טהרה וכן בורות מים ומערכות מסתור, ולצידם מתקני תעשייה שנחצבו בסלע. בתי היישוב עצמם לא שרדו, ואבניהם נלקחו לבניית מבנים בתקופות מאוחרות יותר. לדברי שרה הירשברג, שועה קיסילביץ ושרה לבבי-אילת, מנהלות החפירה מטעם רשות העתיקות, "ייחודו יוצא הדופן של היישוב הוא במכלול העשיר כל כך של מקוואות טהרה פרטיים, שהיו חלק מבתי המגורים. לכל משק בית היה מקווה טהרה אחד ובור מים. חלק מהמקוואות שנחשפו פשוטים, וחלקם משוכללים יותר, וכוללים "אוצר"- בור שניקז אליו מי גשמים. מעניין לראות שתושבי המקום הקפידו על הכללי הקשורים בדיני טומאה וטהרה". מתחת לבתי המגורים ולמתקנים החצובים בסלע, נחשפה תגלית מפתיעה נוספת מתק' מרד בר כוכבא (מאה 2 לספירה)– סדרה של מערכות מסתור מפותלות, שהתחברו למערכות מורכבות ומשוכללות. בחלק מהמערכות התת-קרקעיות ששימשו את המורדים נפרץ בור, על מנת לאפשר למסתתרים גישה למים. כמו כן, נמצאו באחת מהמערות קנקני חרס וסירי בישול שלמים, אשר ככל הנראה שימשו את המורדים. ממצאים אלה, מעידים על כך שהיישוב המשיך להתקיים גם אחרי חורבן ירושלים (בשנת 70 לסה"נ). שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: "עבר והווה נפגשים יחד בעיר שידעה פילוג וכעת פועלת מתוך אחדות. בקרוב נחתום על הסכם גג בבית שמש כדי לפתח את העתיד. אין דבר חיובי יותר מכך שתלמידים שהולכים ללמוד על הניסיון להשמיד את עמם, יעסקו בחיזוק אחיזתנו בישראל ובזכירת דורות העבר". לדברי ישראל חסון, מנהל רשות העתיקות, "המסע לפולין מבקש להעלות את המודעות להסטוריה שלנו כעם ולחזק את ערכי המחוייבות והערבות ההדדית, ואולם אין זה סוד שעלות הנסיעה אינה זולה, ויש כאלה המתקשים לממנה. במסגרת פעילותנו ברשות העתיקות לקירוב בני הנוער לשורשים בשיתוף עם משרד החינוך, אנו מזמינים את בתי הספר להשתתף בחפירות ולהוזיל משמעותית את עלות המסע. כך, בצד הנחלת המורשת, מפתחים התלמידים ערכי נתינה וערבות הדדית כבר בארץ". לדברי דודי שוקף, מנהל מנהלת פולין במשרד החינוך, "מטרת המיזם היא הנחלת מורשת העבר לתלמידי מערכת החינוך בישראל באמצעות שילובם בפרויקט לימודי-ערכי, הכולל חפירה באתר ארכיאולוגי". לדבריו, העבודה בחפירה ארכאולוגית, הכוללת מגע עם האדמה ותהליך החשיפה של ממצאים ארכיאולוגיים, עשויים ליצור חיבור רגשי וחווייתי לעבר ולמורשת, ולפתח את תחושת השייכות לארץ ואת המודעות לחשיבות השמירה על עתיקותיה".
לדברי דפנה מנשה ברוך, מנהלת בי"ס בויאר, "הפרוייקט הייחודי, המחבר בין עברה של הארץ ומורשתה לבין לימודי השואה והמסע לפולין, מזמן לתלמידים חווית למידה דרך התנסות וחקירה. היציאה ממסגרת הכיתה אל הלמידה בשטח באמצעות חפירה ארכיאולוגית, חושפת את התלמידים אל עולמות ידע רבים ומגוונים, ובצד עבודת כפיים, הם זוכים להיכרות מקרוב עם תחום מחקרי מרתק. זו זכות גדולה וחוויה בלתי נשכחת שנפלה בחלקינו, ואנו מלאי הערכה ותודה לצוות רשות העתיקות ולעומד בראשה על היוזמה החינוכית-ערכית, המחברת בין העבר להווה".
לדברי שלי קוזלוביץ, תלמידת תיכון בויאר: "זה מדהים שאנחנו, תלמידים ישראליים במאה ה-21, זוכים לחקור את הארץ ולגלות במו הידיים שלנו יישוב יהודי מלפני 2000 שנה. בכסף שנרוויח בחפירות, נממן את המסע לפולין ונלמד שם על השואה - אירוע שבמידה רבה, עודד את הקמת המדינה. זה סוגר מעגל מאוד יפה".
ד"ר עמית שדמן, ארכיאולוג מחוז יהודה ברשות העתיקות, אמר כי "בעצה אחת עם משרד הבינוי והשיכון, החלטנו שבתום החפירות האתר ישומר ויפותח כאתר ארכיאולוגי, בליבה של השכונה החדשה.
*****
רקע נוסף על מקוואות הטהרה: כבר בעת העתיקה, ייחדה את היהדות השמירה על טהרת הגוף: "ורחץ את בשרו במים וטהר" (ויקרא יד, ט), ציוותה התורה על יהודי בישראל. רחצה זו, לשם טהרה, נקראת גם "טבילה". בתקופה החשמונאית (המאה ה-2 לפני הספירה), גברה מאוד ההקפדה על שמירת הטהרה ("פרצה טהרה בישראל" - תוספתא, מסכת שבת א, יד), והחלה להתגבש מערכת של הלכות מפורטות, שנועדה ליישם את ציווי המקרא בחיי היומיום. בתקופה זו, גם החלו להשתמש לצורך הטבילה במתקן מים מיוחד – מקווה הטהרה.
מקווה טהרה הוא מתקן מים ייחודי לעם ישראל. כדי למלא את ייעודם הדתי והרוחני ולטהר את האדם מטומאה, הותקנו המקוואות על פי כללים הלכתיים: המקווה חייב להיות חצוב בסלע או מחובר לקרקע, עליו להיות אטום, כדי שמימיו לא יחלחלו החוצה ורק מי גשם או מי מעיין ראויים למקווה - ולא מים שאובים.