יפו הייתה עיר לא חשובה במהלך ימי הביניים. במשך התקופות השונות האפילו עליה ערי חוף שונות, וזאת על אף קרבתה אל רמלה בירת ג'נד פלסטין בתקופה הערבית הקדומה ולירושלים בתקופה הצלבנית. באופן פרדוקסאלי, העובדה ששרדה בדרך זו או אחרת את החורבן הממלוכי של ערי החוף, העניקה לה בולטות מסוימת במהלך ימי הביניים המאוחרים והעת החדשה המוקדמת.
אחמד אבן טולון, מושל מצרים בסוף המאה התשיעית, בנה ביפו מגדל. מימדיו של זה אינם ברורים די הצורך, אולם נראה שלא מדובר בביצור מסיבי. אלמקדיסי שתיאר את העיר כמאה שנים מאוחר יותר תיאר אותה כעיר קטנה ומבוצרת היטב.
יפו הייתה עיר החוף היחידה אשר נפלה לידי לוחמי מסע הצלב הראשון בשנת 1099 ללא קרב. יש בעובדה זו להעיד לכאורה על דלות  אוכלוסייתה או על מצבם הרעוע של ביצוריה או שני הדברים כאחת. תולדותיה של יפו הצלבנית מצביעות על מגמות מנוגדות. בשלב ראשון, טרם כיבוש שאר ערי החוף, הייתה יפו עיר הנמל העיקרית של מלכת ירושלים. מסיבות שאינן נהירות די צרכן, עם כיבושה של עכו עבר הנמל העיקרי לעיר זו, על אף שלעולי הרגל היה מן הסתם קל יותר להגיע לירושלים מיפו. מעבר זה גרם לכך שיפו הפכה לעיר שולית יחסית במדרג העירוני של ממלכת ירושלים. היא הייתה מחוץ למערכת הצליינות המרכזית, נמלה לא היה בשימוש או שהיה בשימוש מוגבל מאוד, ואילו שטחה העירוני, אשר השתרע עד סמוך לאזור היה מוגבל מאוד. על אף זאת, אלה שהחזיקו ביפו במהלך המאה הי"ב, נמנו על הבכירים שבין אצילי ממלכת ירושלים. בדברים להלן ננסה לבדוק את הסיבות לשניות לכאורה אשר אפיינה את תולדות העיר במהלך ימי הביניים.