בגליל מוכרת מסורת ארץ ישראלית של ייצור קנקנים, ששורשיה נעוצים עוד בתקופת הברזל ואולי אף קודם. מסורת זו נבדלת מן המסורת החופית, שהיא מסורת של יצור אמפורות, שנעשו בטכנולוגית ייצור שונה. הקנקנים בעלי גוף חביתי ובסיס מעוגל אותם מכסה צילוע ושתי ידיות אוזן על הכתף. את הקנקן החביתי יצרו בשני שלבים: בראשון יצרו את השפה עד לאמצע גוף הכלי ובשלב השני, הפכו את הכלי על שפתו, ייצבו אותו בשנית על האובניים ויצרו את החלק התחתון של הקנקן ואת הבסיס.
המאמר עוסק בקנקנים החביתיים מן התקופה הרומית ועד אמצע התקופה הביזאנטית. ראשית הופעתם במחצית הראשונה של המאה הא' לפנה"ס, הם מופיעים באזור הגליל היהודי, בישובים המזוהים כיהודיים. נעסוק כאן בהתפתחותו הטיפולוגית של הקנקן היהודי לאור הממצא ממספר חפירות שנערכו בבתי יוצר בגליל. לא נעסוק בהוכחת ההגדרה האתנית ולא בשאלת גבולות תפוצת הקנקנים – נושאים שטופלו בעבר על ידי חוקרים שונים.
בית היוצר באחיהוד מצטרף לשלושה בתי יוצר נוספים המוכרים במזרח עמק עכו, שהתמחותם הייתה ביצור קנקנים בתקופות הרומית והביזאנטית: בחורבת עוצה נחשף ישוב מן התקופה הביזאנטית ובו שלוש שכבות שבהן שרידים של תעשיית כלי חרס: שכבה 9 מתוארכת בין השנים 330-310 לסה"נ, שכבה 8 מתוארכת בין השנים 410-340 לסה"נ ושכבה 7 מתוארכת בין השנים 450-410 לסה"נ. בחפירות שנערכו על ידי אמנון בן-תור ועל ידי נמרוד גצוב נחשפו מצבורים של חומר גלם, מבנים שבהם יוצרו הכלים – כמו בריכה להרבדת הטין, משטח לישה ועוד. כמו כן נחשפו מספר כבשנים וערמות של פסולת קדרים. בצומת יבור נמצא על ידי עידן שקד מצבור של פסולת קדרים המצביע על נוכחותו של בית יוצר. על פי מחקר השוואתי של ממצא כלי החרס מבית יוצר זה לכלי חרס באתרים אחרים, ניתן לתארך יצור קנקנים אלו למאה הג' לסה"נ. בית יוצר רביעי שגם בו ייצרו קנקנים נחשף ביודפת, בחפירה שניהלו דוד אדן ביוביץ ומוטי אביעם. מיקומו של בית היוצר על הכתף הדרומית של הרכס, בתוך חומת העיר, שם נחשפו שלושה כבשנים. בחפירה שנערכה מחוץ לחומה, בקרבת הכבשנים, נחשף אזור פסולת הקדרים של בתי היוצר. בתי יוצר אלו מתוארכים לראשית התקופה הרומית, מאמצע המאה הא' לפנה"ס ועד לשנת 67 לסה"נ, זמן חורבנה של יודפת וכך גם מתוארכים הקנקנים שיוצרו במקום.
הניתוח הטיפולוגי של ממצא הקנקנים מחפירות אלו התבסס על צורתה של שפת הקנקן, ובהן הובחנו שמונה טיפוסים (איור 1):
טיפוס 1 - שפה מעוגלת וצוואר גבוה, פסוק ומצולע שבבסיסו רכס. קנקן זה ממשיך את מסורת הקנקנים ההלניסטים המוכרים בגליל.
טיפוס 2 - שפה מעוגלת, נוטה כלפי חוץ שלה מדרגה פנימית ורכס בבסיסו של הצוואר.
טיפוס 3 - שפה מעוגלת, נוטה כלפי חוץ שלה מדרגה פנימית ורכס בבסיסו של הצוואר. טיפוס זה דומה לטיפוס 2 אך קנקן זה הוא גדול יותר, דפנות הכלי עבות יותר ויצורו פחות מוקפד.
טיפוס 4 - קנקן בעל שפה מעוגלת שמצידה החיצוני, וסמוך לשפה, מופיע רכס. רכס נוסף בבסיס הצוואר.
טיפוס 5 - שפה מקופלת כלפי חוץ שיוצרת רכס בשפה, רכס נוסף מעט מתחת לשפה. רכס שלישי בבסיס הצוואר.
טיפוס 6 - שפה. מעוגלת ומעובה בצידה החיצוני. רכס בבסיס הצוואר. הקנקנים מטיפוס זה דומים לאלו מטיפוס 4 אך הם גדולים יותר ועשויים יותר ברישול.
טיפוס 7 - שפה פשוטה ורכס בצידה החיצוני מעט מתחתיה. רכס נוסף בבסיס הצוואר.
טיפוס 8 - שפה שבצידה החיצוני שני רכסים צמודים. רכס שלישי בבסיס הצוואר.
טיפוס 9 - שפה שטוחה בעלת חתך מעובה שצורתו רבועה וצוואר קצר ומעוקל.
בבחינת מוצרי ארבעת בתי היוצר שנידונו כאן, ניתן לעקוב אחר התפתחות הקנקן החביתי מראשית התקופה הרומית ועד אמצע התקופה הביזאנטית. באמצע המאה הא' לפנה"ס, מגוון הטיפוסים בהם יוצר הקנקן היה קטן, ועד כה נמנו רק שני טיפוסים כאשר הראשון מבניהם (טיפוס 1) הוא המשכה של מסורת הלניסטית. עם המשך השימוש בקנקנים אלו גדל מספר הטיפוסים בהם הם יוצרו. מן הבדיקה עולה גם כי במספר בתי יוצר ייצרו מספר טיפוסים ולא הובחנה התמחות של בית יוצר אחד בייצור טיפוס אחד בלבד של קנקן.
צורתן של שפיות הקנקנים איננה מקרית ובמחקר מוכרים המקרים בהם קנקן מטיפוס אחד, ששפתו עוצבה בדרך מסוימת, יוצר באותה תקופה בשני בתי יוצר המרוחקים זה מזה ולעיתים אף במספר בתי יוצר. כך למשל בבית היוצר בנחף יוצר קנקן הדומה לקנקן מטיפוס 5. בבית יוצר נוסף המוכר במושב אחיהוד (בירווה) יוצר קנקן דומה לקנקן מטיפוס 6, ועוד.
לצד ההתפתחות הטיפולוגית של הקנקנים אפשר להבחין גם בהתפתחות בעיטור הצביעה הלבנה המופיעה על גוף הקנקנים, בה לא עסקנו בהרצאה זו. רק נזכיר כי ראשיתו של העיטור בקו אופקי או בשניי קוים אופקיים המופיעים במרכז גוף הקנקן, עיטור המוכר בקנקנים מטיפוס 2. בהמשך, כבר בראשית התקופה הביזאנטית, מכסים את כל גוף הקנקן דגמים מורכבים העשויים קווים לבנים. עיטורים אלו מוכרים על הקנקנים מטיפוסים 9,8,7,5.
הפרטים המדויקים של עיצוב הקנקנים משמשים ודאי סימנים בתקשורת שבין היצרן והצרכן וכנראה שיש לתקשורת זו היבטים אתניים או מסחריים.