על סמך ממצאים ארכיאולוגים מאתרים שונים ברחבי הים התיכון נמצא כי במחצית השנייה של המאה הי"ב ובמהלך המאה הי"ג לספירה הייתה תפוצה נרחבת של מספר טיפוסי כלי חרס מעוטרים. התפוצה הרחבה של כלים אלה מייצגת ככל הנראה את הסחר הימי הער בים התיכון, שחל כתוצאה ממסעי הצלב וייסוד הממלכות הצלבניות. מדובר בעיקר בקערות מזוגגות, המעוטרות בעיטורים גיאומטריים, צמחיים וכן בדמויות אדם, בעלי חיים ועופות. מבין חמש הקבוצות העיקריות, אנו נתמקד בהרצאה זו בכלי נמל סנט סמיון, המעוטרים בחריטה ובזיגוג פוליכרומי. כלים אלו יוצרו במספר מרכזים בצפון-מזרח הים התיכון, בתחומי נסיכות אנטיוכיה הפראנקית וממלכת קיליקיה הארמנית, ותפוצתם כוללת אתרים בדרום-מזרח תורכיה, סוריה, לבנון, ארץ ישראל, מצרים וקפריסין. מספר דוגמאות נמצאו אף בגנואה ובמרסיי.

פסולת בית-יוצר של כלים מטיפוס זה נמצאה לראשונה בחפירות בנמל אל מינה (נמל סנט סמיון), נמלה של אנטיוכיה, לחופה של צפון סוריה. ארתור ליין, החוקר הראשון שהגדיר ותיאר קבוצה זו במאמר משנת 1937, הראה שהמוטיבים המיוצגים בכלים אלה נעשו בסגנון מעורב איסלמי-מזרחי ופרנקי-מערבי, וסבר כי הם יוצרו על ידי אמנים מוסלמיים תחת שלטון הפרנקים במקום ונועדו, בין היתר, לשווקים הפרנקים של הלבנט. דניס פרינגל, חלוץ חוקרי הקרמיקה הצלבנית בלבנט, תיאר טיפוס זה כ"קרמיקה צלבנית par excellence", למרות שציין שיש לבדוק גם את הקשר בין כלים אלה לכלי הסגרפיטו שיוצרו בארמניה קיליקיה.
על מנת לבדוק הנחות אלו, נציג מגוון כלים מטיפוס זה ונתמקד במוטיבים השונים, בעיקר בדמויות האנוש. כמו כן נסקור בקצרה כלי חרס שיוצרו בתחום הגיאוגרפי הקרוב וכן תיאורים דומים על חפצים שונים בני התקופה, למשל כלי מתכת. לבסוף אציג מחקרים חדשים על כלי נמל סנט סמיון, ובמיוחד אלה של סקוט רדפורד וטאשה ורדרשטראסה. מחקרים אלה, שנערכו לצד התפתחות המחקר הארכיאולוגי והאמנותי, הגיעו למסקנות שונות מקודמיהם והראו כי כלים אלה לא נועדו לאוכלוסיה מסוימת, ושסגנונם האמנותי שאב מן האמנות האיסלמית, הארמנית והפרנקית וייצג מיזוג של הסגנונות האמנותיים הללו.