בהרצאה זו אבקש לעמוד על שאלות יסוד בחקר הסגנון; מהו סגנון-על? מהי מסורת סגנונית? מהו סגנון של בית-מלאכה? ומהו סגנון של אמן? ברצוני להדגים כיצד הבנת הסגנון יכולה לתרום לתיארוך יחסי של הממצא, להבנת המבשרים הסגנוניים ולשיוך ממצאים שנמצאו באקראי לקבוצות מוגדרות.
הדוגמאות שאציג מקורן באמנות הפיסול במצרים בתקופה הרומית והביזנטית. הבחירה להדגים את גילגולו של הסגנון באמנות מצרים דווקא אינה מקרית. בתקופה התלמית (ואף קודם לה) נפגשו על אדמת מצרים שני סגנונות-על השונים בתכלית זה מזה: סגנון מצרי-פרעוני, וסגנון הלניסטי. כל אחד מהסגנונות הללו הוא מגובש ובעל מאפיינים מובהקים. בהרצאה אנסה להסביר כיצד התמזגו שני סגנונות אלו לסגנון רומי-מצרי Romano-Egyptian)) בתקופה הרומית, וכיצד התפתח סגנון זה בתקופה הביזנטית לתרכובת חדשה המכונה אמנות קופטית. הדיון בתקופה הביזנטית מבוסס על מחקר של פריטי אבן אדריכליים משלושה אתרים: הרקליאופוליס מגנה (אחנס), מנזר אפולו בבאווית ומנזר ירמיהו בסאקארה.