שיקום העיר יפו במאה ה-י"ז לאחר יותר משלוש מאות שנה בהן לא התקיים באתר ישוב של ממש החזיר לעיר את מעמדה הקדום כאחד השערים העיקריים לכניסת סוחרים, צליינים ונוסעים אחרים לארץ ישראל. יפו המחודשת התפתחה במהירות ועם הפיתוח חזרו גם הסכנות. מושלים מקומיים ואזוריים, כמו גם ממשלות אירופאיות, שהתייחסו אל העיר כאחת מנקודות המפתח לשלטון בארץ, התחרו ולעתים אף נלחמו על השליטה בה תוך ניצול חולשת השלטון המרכזי באיסטנבול. התהליך הגיע לשיאו בחלקה האחרון של המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, כשהעיר סבלה ממספר פעולות מצור וכיבושים הרי אסון. לאירוע ההרסני ביותר אחראי נפוליאון בונפרטה. במהלך התקפתו על העיר בחודש מרס 1799 חרבה העיר ונהרגו רבים מתושביה. בתחילת המאה ה-19, לאחר נסיגת נפוליאון ובעקבות ההרס הרב שהותיר אחריו, שוקמו הביצורים על ידי הממשל העות'מאני המקומי בסיועו של האדמירל הבריטי סידני סמית'. במחצית אותה מאה השתנו התנאים הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים ויפו התפשטה מזרחה, צפונה ודרומה. קו הביצורים סיים את תפקידו, הוזנח ופורק, וזכרו שרד רק בספרות התקופה, בציורים ובתצלומים נדירים.
עדות ארכיאולוגית לתמורות במעמדה של העיר במאתיים השנים האחרונות נחשפה לאחרונה במתחם המשטרה העות'מאני (הקישלה) שנבנה בשלהי המאה ה-19. המתחם הוקם באתר הפינה הצפונית-מזרחית של הביצורים העות'מאניים, מקומה של מצודה (בסטיון) הניכרת היטב במפות ובאיורים. בשנת 2007 בוצעו בו חפירות הצלה נרחבות. בנוסף למכלולים הלניסטיים וצלבניים נחשפו לראשונה חלקים מהמצודה העות'מאנית מתחילת המאה ה-19. שילוב התכניות המצויות במפות ההיסטוריות והממצא הארכיאולוגי מאפשר את שיחזור קו הביצורים בשטח זה, כמו גם את לימוד התהליכים ההיסטוריים והארכיטקטוניים הדינאמיים שעברו על העיר במהלך תקופה רבת תמורות זו, בה נקבע מתאר העיר כפי שהוא מוכר כיום. בנוסף לביצורי המאה ה-19 נחשף במתחם הקישלה גם קטע ממגדל גדול שניתן לייחסו לביצורים של שלהי המאה ה-18, מולם לחם נפוליאון.
ההרצאה תתרכז בהצגת שרידי הביצורים כמו גם בשחזור תוואי המצודה בשטח המודרני, תוך שילוב הנתונים מן המפות ההיסטוריות עם שרידי הבניה כפי שנתגלו בחפירות. אתר הקישלה מצטרף בכך לסדרת הפרוייקטים הארכיאולוגיים הנרחבים שבוצעו ביפו בשני העשורים האחרונים, ושהוסיפו מידע רב ערך לתולדות העיר, כולל תקופותיה המאוחרות שעד לאחרונה לא זכו לתשומת לב ארכיאולוגית ראויה.