במרבית המרכזים האורבניים הפרושים לאורכה ולרוחבה של האימפריה הרומית לא נבנו חומות עיר קודם לשלהי המאה השלישית לסה"נ ובמקרים רבים אף מאוחר יותר. לייסודה של עיר או קולוניה קדם הנוהג המקודש של סימון גבולותיה (הפומריום) ותחומיה ולימים הוקמו שעריה, מרהיבים ומרשימים, במוצא רחובות העיר, שניצבו בדרך כלל כמונומנטים אדריכליים חופשיים וללא חומה.

את הרציונל לתופעה יוצאת דופן זאת, שאין לה אח ורע קודם להקמת האימפריה ונוהגה חלף ועבר מן העולם במהלכה, יש לבקש בתפיסת מדיניות החוץ והביטחון של האימפריה הרומית והשינויים שעברה במרוצת המאות הא'-ד' לסה"נ. עיצובה של האימפריה החל מימיו של אוגוסטוס, בימי השושלת היוליו-קלאודית ועד לימי השושלת הסוורית, היה כרוך בתפיסת 'אימפריה הגמונית' שבה הגנת גבולה האסטרטגי, הבלתי נראה, אך הנשלט, המאובטח והמוסדר של האימפריה, התבססה על מספר מרכיבים. הללו כללו שילוב מושכל של מדינות גרורות, מערך דרכים משוכלל, שבו הוקמו מרכזים אורבניים בצמתיו המרכזיים, והצבה גמישה של הלגיונות ככוח הרתעה והתערבות, המגיב לאיומים מבית ומחוץ על ה'שלום הרומי' - מושג בעל חשיבות אידיאולוגית ופוליטית רבת משמעות. בניית חומות עיר נתפסה, אם כן, כמהלך שאינו יעיל, אינו כלכלי, אינו אסטרטגי ועל כן אינו נחוץ. במקרים אחרים, שחלקם מתועד, מהלך זה אף נתפס בעיני השלטון המרכזי כהכנה למרד ועל כן נאסר.

משבר המאה השלישית, והשינויים שעברה האימפריה במהלך המאה הרביעית לסה"נ, נכרך גם בשינוי תפיסת מדיניות החוץ והביטחון הרומית, שמעתה ואילך הנהיגה 'אימפריה טריטוריאלית'. במהלכיה יש לראות את היעלמות הממלכות הגרורות, הצבה שונה של הלגיונות והקמת מערך הגנה נייח בגבולות מוגדרים היטב ומבוצרים, המגיע לכדי מיצוי מלא עם הקמת הלימס. בד בבד השתנתה גם תפיסת ההגנה העירונית הבאה לידי ביטוי בהקמת חומות עיר ברחבי האימפריה בכלל ובאזורנו בפרט.