בשנת 1999 ביצעה רשות הניקוז פרוייקט רחב ממדים להעמקת אפיק הירדן בחלקו העליון, בין גשר הפקק בצפון ועד למצד עטרת בדרום. קטע זה הוא המעביר את מי החולה ומנקז אותם  אל הירדן. בעבר הגיאולוגי אירעו  תהליכים שגרמו להרבדת קילוחי בזלת עבים באזור אשר חסמו את אפיק הנהר וגרמו ליצירת אגם, המהווה המשכו של אגם החולה. בקרבת חופים אלו התיישב האדם הפרהיסטורי והכין את כליו. בתחילת המאה ה 19 נתגלו ממצאים אשליים לאורך ארבעה ק"מ, המקום נבדק בשנות השלושים ע" גרוד, שטקליס וגלעד ובשנות התשעים ע"י גורן וענבר. מתברר שהאתר נחשב לאחד משני האתרים הקדומים מחוץ ליבשת אפריקה ומתוארך לסביבות 780 אלף שנה לפנה"ס.

האתר נפגע מספר פעמים  כתוצאה מהעמקת אפיק הירדן בקטע זה והפגיעה האחרונה  הייתה מן הקשות ביותר. רשות העתיקות, בשיתוף עם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, ביצעה סקר גיאולוגי –ארכיאולוגי באזור הנפגע. התוצאות היו, בנוסף לפגיעה בלתי הפיכה בשכבות הארכיאולוגיות, גילוי ממצאים גיאולוגיים וארכיאוזיאולוגיים חדשים, המספקים מידע חדש אודות האתר האשלי בגשר בנות יעקב. יתרה מזו, נתגלו שני אתרים נוספים, האחד מן הפליאולית התיכון והשני מן האפי-פליאולית, המוסיפים מידע רב אודות התיישבות האדם הפרהיסטורי וכלכלתו באזור זה.