המלך סנחריב, שירש את כיסא המלכות של אביו - סרגון II, פנה בראשית ימי שלטונו דרומה לעבר בבל. רק במסעו השלישי, בשנת 701 לפנה"ס, התפנה לצאת מערבה לעבר החוף הצידוני, שממנו ירד דרומה לעבר הערים אשדוד, אשקלון, עזה, עקרון, לכיש, לבנה, ועזקה. מטרתו העיקרית של סנחריב הייתה להסדיר מחדש את שליטתה של אשור במחוזות שמרדו בה. מסעו של סנחריב ליהודה בשנת 701 לפנה"ס נצרב בתודעת כותבי ההיסטוריה השונים כאחד האירועים הקשים והטראומטיים ביותר ברצף המאורעות שעברו על ממלכת יהודה. ניסיונו של המלך חזקיהו להסיר את עול השלטון הזר, ולהשתחרר ממשא המסים הכבד שנשלח לאשור מדי שנה, היה מהלך מחושב ומתוכנן שלא צלח דיו. תוצאותיו של המרד היו קשות ביותר לממלכת יהודה. ערי השפלה נהרסו וגובה המסים שהוטלו על בית המלוכה גדל והווה נטל כבד על אוצרות המלך.

ידיעותינו על האירועים של שנת 701 לפנה"ס מגיעות מארבעה מקורות שונים.
1. הטכסט המקראי בשלושה מספרי התנ"ך (מלכים ב', יח-יט; ישעיהו, לו-לז; דברי הימים ב', לב).
2. תיאורי מסעותיו של המלך סנחריב, והשלל אותו אסף במהלך המסע.
3. תיאור אומנותי שמוצג כתבליט שכיסה את קירות חדר XXXVI בארמון המלך בנינווה.
4. הממצאים הארכיאולוגים המתגלים בשכבות ההרס של הערים והיישובים הכפריים בשפלה.

ההרצאה הנוכחית תסקור בקצרה את הידוע לנו משלושת המקורות הראשונים ותתמקד בעיקר במקור הרביעי, קרי הממצא הארכיאולוגי מיהודה.

התמונה היישובית ערב מסעו של סנחריב ליהודה מצביעה על תקופת שגשוג ופריחה יוצאת מן הכלל - היה זה תור הזהב של ממלכת יהודה. העדויות הארכיאולוגיות מצביעות על שיא בפרישה היישובית בשפלת יהודה. נראה שתהליך זה החל במאה התשיעית לפנה"ס ונמשך עד לסופה של המאה השמינית לפנה"ס. בימיו של המלך חזקיהו משתלטת ממלכת יהודה על שטחים ממערב לשפלה עד לים, ובכך חוסמת את דרך המסחר החשובה שהובילה לאשור. הבריתות שכרת עם מלכי הערים בחוף הפלישתי-הדרומי, כולל החלפת שליטים שיהיו נאמנים לממלכת יהודה המלך, נועדו להקים ממלכת חיץ בין אשור, שנראה והחלה להתפורר, לבין מצרים. ברצוני להצביע על מספר נקודות חשובות הקשורות לנושא זה.

א. עיקר היישוב מתקופה זו היה בשפלת יהודה ששטחה השתרע על פני כ 730 קמ"ר. החלק המערבי של השפלה ראוי ביותר לגידולי דגן, מיצרך שהיה חשוב ביותר לאוכלוסיית הממלכה שגדלה. במהלך הסקר הארכיאולוגי בשפלת יהודה, הוגדרו 731 אתרי סקר מתקופת הברזל, אלה כוללים סוגים שונים של אתרים (יישובים, ערים, בתי קברות, מתקנים, פעילות חקלאית ועוד). כאשר אנו מבודדים את טיפוסי אתרי הסקר לתקופות השונות ועל-פי הסוגים השונים, נמצא שמתקופת הברזל IIב' (מאות 8-9 לפנה"ס), הוגדרו 290 יישובים אותם חילקנו לטיפוסים (ערים-תילים, חוות חקלאיות, כפרים, מבנים בודדים ועוד).

ב. מהשלב האחרון של תקופת הברזל IIג' (מאות 6-7 לפנה"ס) התמונה היישובית שונה בתכלית, והגדרנו רק 92 יישובים מסוגים שונים.

שמא לא הייתה כלל הגליה מיהודה לעבר אשור?
על פי הטכסט האשורי נלקח שלל רב מערי יהודה, המלך התחייב לשלוח מס כבד לאשור, ורבים מתושבי ממלכת יהודה נלקחו בשבי והועברו לאשור במסע ארוך.
שחזור סדר האירועים בעייתי, וכנראה לא משקף בבירור את המהלכים שקדמו לכיבוש לכיש ואת אשר אירע לאחר מכן. להלן נקודות הדורשות הבהרה:
1. כאשר סנחריב מגיע לפלשת, הוא משליט את מרותו לראשונה בממלכות החופיות ובערי חסותן, יפו, אשדוד, אשקלון ועזה. בשלב הבא, לאחר מלחמתו בצבא המצרי, מגיע החיל האשורי לעקרון, והשלטון חוזר לידי פדי, הואסל הנאמן לו, שהיה כלוא בירושלים. איך בדיוק חזר השליט המודח לעקרון, ומדוע שוחרר מהכלא בירושלים? אם הדבר נעשה בידי חזקיהו, אז המלך מבין שעדיף לשלוח לחופשי את פדי שהיה בן טיפוחיו של השלטון האשורי. מכאן שיש לראות באירוע זה איתות לסנחריב, על רצונו של חזקיהו לסיים את המרד. על כן מדוע נמשך הרס ממלכת יהודה לאחר כניעה זו?

2. בהסתמך על סיכום המסע של סנחריב, הצבא האשורי הורס את הערים והיישובים ביהודה, ולוקח בשבי את תושביהם לאשור. אין עוררין על הפיסקה הנוגעת לחורבן שהצבא האשורי הותיר אחריו בשפלת יהודה, ועל העברת חלקה המערבי של שפלת יהודה לידי ממלכת עקרון.

שתי נקודות ראויות לליבון. א. מה היה היקף מסע ההרס, האם הרחיקו חייליו של סנחריב ועלו להרי חברון, ועד היכן צעדו דרומה, והאם יישובי בקעת באר שבע אכן נפגעו ממסע כיבושים זה? ב. מה אירע עם האוכלוסייה שהתגוררה בשפלה יהודה? האם אלו ששרדו הובלו בשבי לאשור? ומה אירע עם האוכלוסייה בכפרים סביב ירושלים ובחבל בנימין?

3. מהבנת הנתונים הקשורים למסעו השלישי של סנחריב, נראה שהמלך האשורי כלל לא התכוון לכבוש או להרוס את כל ממלכת יהודה ובוודאי שלא להחריב את ירושלים. נראה שמטרתו העיקרית הייתה לשמר את הנאמנות הקודמת של הממלכות הואסליות שקשורות לאשור. כמו כן כלל לא ברור מהטכסט האשורי או המקראי, שסנחריב עצמו היה בירושלים. מתקבל יותר על הדעת שהמשלחת הצבאית שנשלחה יחד עם אנשי השלטון לירושלים נועדה להזכיר לחזקיהו שעל הפרת הנאמנות נענשים קשות.

ניתן להניח שאוכלוסיית ממלכת יהודה התכוננה לכיבוש האשורי (על-ידי אגירת מצרכי מזון [הופעת קנקני "למלך"] וביצור אינטנסיבי של הערים הבצורות כולל ירושלים), צפתה במהלכי הצבא האשורי, אולם לא יצאה נגדו. נראה שחלק גדול מהיישובים שלא היו מבוצרים ננטשו, והאוכלוסייה נמלטה מזרחה לעבר מדבר יהודה, ודרומה לעבר בקעת באר שבע. הם הבינו שמטרתו של המלך האשורי לשבור את כוחו של חזקיהו אבל לא להכחידו.

נראה שבאופן דומה גם האוכלוסייה סביב ירושלים ובחבל בנימין, נמלטה מזרחה מאימת הצבא האשורי. מכאן נשאלת השאלה מי היו הגולים שנלקחו לאשור, על-פי כותבי ההיסטוריה האשורית.

קיימות מספר נקודות שראויות למחשבה. למרות הפירוט הרב במקורות המקראיים על מהלכי המסע של סנחריב ביהודה והמס שהועבר לאשור, לא מצויינת כלל ההגליה של אוכלוסיית יהודה לאשור (בניגוד להגליה משומרון, או ההגליה בידי הבבלים). המספר העצום של הגולים – 200,150 נפש, מופרך מעצם היותו כולל כמעט את כל האוכלוסייה ביהודה, ויש לזכור שירושלים כלל לא נכבשה. אם מספר הגולים היה כה רב, מי חזר ליישב את שטחי מזרח השפלה, ומי היו אלה שיישבו ברמת מדבר יהודה, באזור חוף ים המלח, ובבקעת באר שבע ?