בחפירות קיסריה של המשלחת המאוחדת מטעם אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת מרילנד בארה"ב, נתגלה בשנת 1995 מטמון שכלל כלים ממתכת, מחרס ומזכוכית. קבוצת כלי המתכת הייתה הגדולה מבין כולם. לקבוצה זו אייחד את הרצאתי.

המטמון כולל מאה עשרים וחמישה כלים עשויים פליז ובמקרים בודדים נחושת. בין הכלים יש קבוצה גדולה של פמוטים לתאורה, דליים, פכים, מגשים, כופחים ופריטים כמו ידיות ורגלים לכלים. התגבשותן הצורנית של הכלים הללו מתבססת בצורה ובעיטור על כלי מתכת מן התקופה הרומית-ביזאנטית. בהרצאה אבחן את ההשפעות רומיות-ביזאנטיות בהתגבשותן של שלוש קבוצות: הפמוטים, הדליים, וקבוצת המגשים.

במטמון שלושים וארבעה חלקים של פמוטים, שלושים ואחד מתוכם שייכים לפמוטים בהם הבסיס, העמוד והטס הוכנו בנפרד, וחוברו לפמוט שלם. שלושה חלקים נוספים שייכים לפמוט שחלקיו חוברו בהברגה ולשניהם אב-טיפוס מן התקופה הרומית-ביזאנטית.
קבוצת הדליים מקיפה תשעה דליים בצורות וגדלים שונים, דליים גליליים, דליים עם דפנות קעורות מעט, ודלי אחד שגופו אגסי. השימוש בדליים מגיע לתרבות האסלאמית מן התרבות הרומית והביזאנטית. במצבת קבורה מן המאה הג' לסה"נ מופיע דיוקן של הנפטר, המתואר כילד המחזיק בידו השמאלית דלי שנועד לטקסים. הדלי מכיל מים מן הנילוס יחד עם מנחות האוכל, המסמלים את צרכיו של הנפטר לאחר המוות. בסצינה מתוך פסיפס רצפה בוילה ארמרינה ברומא מתואר גבר בבית מרחץ המחזיק דלי בידו.

בעולם האסלאם הדליים משמשים בחיי הבית לדליית מים מן הבור הביתי ובשימוש בבית- המרחץ, כפי שעולה מתיאורי פראסקו אומאי מקוצייר עמרה המתאר נשים בבית מרחץ, וציורי מיניאטורות מן המאה השש-עשרה לסה"נ.

דליים ביזאנטיים מעוטרים בסצינות מתוך המיתולוגיה הרומית או בסצינות צייד עם רצועת כתובת המופיעה מתחת לשפה יוצגו אל מול הממצא מקיסריה. מההשוואה הזו ניכר כי לצד ההמשכיות בשימוש גם נושאי העיטור וצורת חלוקתם על פני הדלי הושפעה מן האמנות הביזאנטית. הדליים מן המטמון בקיסריה מעוטרים על פניהם בתיאורים של חיות או עיטורים צמחיים ומתחת לשפה מופיעה רצועה עם כתובת.

קבוצת המגשים המשמשים להגשה של פירות ונשיאה של כלי הגשה כקעריות, מעוטרים בזוגות של מעגלים עשויים בחריטה במרכז המגש ועל הדפנות. אלו הם שרידיה של מסורת רומית לפיה נהגו לעבות את מרכז הכלי ולעטרו במעגלים עשויים בחריתה, כראיה למיומנותו של האומן. בנוסף, המגש המפואר ביותר בקבוצה, המעוטר במרכזו בסצינה של צפור טרף התוקפת אילה ומסביב רצועת כתובת, מקביל בצורה ובסגנון העיטור לקבוצת מגשים מבולגריה המתוארכת לתקופה הביזאנטית התיכונה (1241-863 לסה"נ), בה נראית השפעה אסלאמית בעיצוב המגשים ובעיטורם. השפעות הדדיות אלו מצביעות על יחסי הגומלין שבין התרבויות במהלך התקופה הפאטמית וכן על קיומו של סגנון עיטור במזרח הים התיכון המשותף לתרבות הפאטמית והביזאנטית בנות הזמן.