נר החרס הפתוח אופייני למלאכת הקדרות בארץ ישראל מן האלף הב' והא' לפסה"נ. לאורך תקופה ארוכה זו ניתן להבחין שהקדרים הקדישו תשומת לב לעיצוב פיית הנר. במאות הח'-ז' לפסה"נ שימשו ביהודה נרות עם בסיס כבד שהעניק לנר יציבות.


מתחילת התקופה ההלניסטית מיובאים לארץ נרות יווניים סגורים מזוגגים בזיגוג שחור בוהק. החידוש התקבל על ידי אוכלוסיית הארץ, והקדרים המקומיים החלו לשווק חיקויים מקומיים מחופים בדרך כלל בחיפוי אדום או שחור. במאה הב' לפסה"נ החלו לייצר באסיה הקטנה נרות חרס בדפוסים בטכניקה ששימשה ליצירת צלמיות. נרות מטיפוס אפסוס וקנידוס התגלו למשל בחפירות שומרון. הקדרים המקומיים קלטו את החידוש ונרות המורכבים מחלק עליון מקושט בדגמים פשוטים ומחלק תחתון בו עוצב הבסיס אופייניים לפרק זמן זה.


בתקופה החשמונאית יצרו הקדרים ביהודה נרות פתוחים קטנים עם פיה צבוטה. האם לפנינו תחרות המאפשרת לספק נרות זולים או שמא משקף הטיפוס גם כוונות שמרניות ? התחרות בין הנרות העשויים בדפוס ונרות המעוצבים על גבי אובניים נמשכה עד סוף ימי בית-שני. הנר המקורצף (ה"הרודיאני") אופייני בעיקר לישובים היהודיים. נרות נאים, מעוצבים בדפוס עם קישוטים הנדסיים או צמחיים מחרס שחור, יוצרו ביהודה במאה הא' לסה"נ עד לחורבן. לאחר החורבן השתלטו על השוק, באופן בלעדי, נרות עשויים בדפוס. בתקופה שבין מלחמת היהודים הראשונה ומלחמת בר-כוכבא שימשו ביהודה נרות עם דגמים שונים, המבטאים אמנות יהודית עממית. אלה מכונים "נרות הדרום".


במאות הב'-ד' לסה"נ ניכרת השפעת הסגנונות המקובלים בייצור נרות בקיסרות הרומית ובעיקר במזרח הקיסרות. נרות מאיכות מעולה התגלו בחפירות במחסן של קדר בגרש. נרות עגולים מתוצרת מקומית רגילים באתרי הארץ במאות הב'-ג'. נראה שמן המאה הב' חדלו לייבא נרות מחו"ל. במאות הג'-ד' ניכר שינוי מעניין – מתפתחים סגנונות האופייניים לאזורים גיאוגרפיים מסוימים, למשל הנרות מסגנון בית-נטיף המופיעים ביהודה. בצפון הארץ ופניקיה שימשו נרות המוכרים מן החפירות בבית-שערים. גם בתקופה הביזנטית בולטים הבדלים אזוריים. ביהודה וירושלים שימשו גם נרות מקושטים בצלב ולעיתים בכתובת ביוונית. השומרונים פיתחו סגנון של נרות מעוטרים עם דגמים הנדסיים וצמחיים ודגמי חפצים שונים, כגון דגם מנורת שבעת הקנים האופייני לאזורי ההתיישבות שלהם בשרון ובשומרון במאות הד'-ו' לסה"נ. לעומתם, נדירים הנרות עם מנורה, לולב, אתרוג וכיוצא באלה שיוצרו עבור לקוחות יהודיים. נראה שלאחר תום מלחמת בר-כוכבא לא יוצרו עוד נרות האופייניים לאוכלוסייה היהודית.