הנחת יסוד במחקרים רבים הייתה כי אחד הנתיבים המרכזיים של סחר הבשמים בעת העתיקה הגיע מהמזרח אל פטרה ומשם ירד לערבה ודרך הנגב הגיע לחוף עזה. נתיב זה כונה במספר מחקרים ומאמרים "דרך הבשמים" ונחקר במהלך המאה העשרים בעיקר באזור הר הנגב. האם דרך זו פעלה רק בתקופה הנבטית (עד שנת 106)? או המשיכה לתפקד גם בימי השלטון הרומי ? האם המבנים בעלי האופי הצבאי לאורכה כדוגמת המחנה הצבאי בעבדת או מצד קצרה הם חלק ממערך ההגנה על הדרך המסחרית ? ואם כן ממתי ? או שמא הם חלק ממערך צבאי רומי שאינו קשור בהכרח לדרך המסחרית ?

טרם בואנו לדון בשאלות זו עלינו להבחין במאפיינים העיקריים והשונים של הדרך:
1. נתיב טופוגראפי ברמה של שביל עביר לגמלים עם משא - כדוגמת מעלה מחמל או נקב נמלה, אחד המעלות העולים מהערבה אל מרחב פטרה.
2. מקורות מים ומתקנים לאגירת מים - עין סהרונים, בור נקרות.
3. מבנים מלווי דרך בעלי אופי אזרחי מסחרי - החאן הנבטי במוית עואד.
4. מבנים מלווי דרך בעלי אופי צבאי - מצד נקרות.
5. דרך סלולה ברוחב ארבע מטר ומעלה - קטעים במכתש רמון ורמת נפחא.
6. אבני מיל – קבוצות במכתש רמון וברמת נפחא.

האם כל המרכיבים הלו ודומיהם הם מאותה תקופה עצמה ? הייתכן שנתיב הגמלים יהיה מתקופה אחת, המצדים מתקופה שנייה ואבני המיל מתקופה שלישית ? התפיסה שעמדה בבסיס רוב המחקרים בעבר, שעל פיה ששת המרכיבים, או מרביתם, הם מתקופה אחת, לא היטיבה עם מחקר דרך הבשמים. לבירור העניין נעסוק תחילה בקטעים שבהם מופיעים ששת המרכיבים. לאחר כשבעים שנות מחקר התברר כי הקטע היחיד לאורך הדרך בין פטרה לעזה שבו ניתן לזהות את כל ששת המרכיבים הינו הקטע בין עבדת לשער רמון. בדיון על קטע זה נראה שבחלק מקטעי הדרך ניתן להבחין בין השלב הנבטי המסחרי גרידא ובין השלב הרומי שבו שולבו מתקנים צבאיים על גבי התוואי המסחרי שהמשיך לפעול גם לאחר שנת 106 לסה"נ.