על פי דעה רווחת חייתה בגליל במאות הז'–הו' לפנה"ס שארית פליטה ישראלית שהיוותה את גרעין האוכלוסייה בתקופה הפרסית. דעה זו הסתמכה בעיקר על שני פסוקים במקרא המצביעים על קשרים של משפחות מן הגליל עם בית המלוכה בירושלים במאות הז'–הו' לפנה"ס. בפסוקים אלה מצוינים שני ישובים בגליל התחתון הנזכרים באנאלים של מסע תגלת פלאסר הג' משנת 732/733 לפנה"ס. משתמע מכך, לכאורה, כי הגליל התחתון המשיך להיות מיושב על ידי אוכלוסיה ישראלית שהיוותה כאמור את הבסיס ליישוב הגליל בתקופה הפרסית. אולם, כאשר בוחנים את הנתונים הארכיאולוגיים מצטיירת תמונה שונה בתכלית. מנתוני הסקרים והחפירות ניתן לשרטט את ההיסטוריה היישובית לאורך כל תקופת הברזל ב', שבאה אל קיצה בצורה אחידה וכוללת בשלהי המאה הח' לפנה"ס. סופו של היישוב הישראלי היה מאורע שהותיר את חותמו בצורה חסרת תקדים על הגליל התחתון ואף על הגליל כולו. מן הנאמר באנאלים של תגלת פלאסר הג' והשוואתו לשטח היישובים ואומדן גודל אוכלוסיית הגליל התחתון, נראה שחבל ארץ זה נותר ריק כמעט לחלוטין מתושביו. כאשר בוחנים את המפות היישוביות של המאה הח' לפנה"ס מחד גיסא, ושל התקופה הפרסית מאידך גיסא, ואת הפער היישובי הבולט שביניהן, מאליה עולה השאלה כיצד ניתן להסביר את פריחתו של הגליל התחתון במאה הה' לפנה"ס. שני אתרים קטנים מן המאה הז' וראשית המאה הו' לפנה"ס, שהתגלו באקראי באזור מצומצם של אגן נחל ציפורי, עשויים להאיר מחדש את התהליכים שהתרחשו בגליל התחתון בין מסעו של תגלת פלאסר ג' לבין ראשית ימי הבית השני. משך קיומם היה קצר ביותר וכבר בתקופה הפרסית הם ננטשו על ידי תושביהם. הדינמיקה היישובית הבאה לידי ביטוי בתולדות שני האתרים האלה מאפשרת להגדיר לראשונה שלב היסטורי קצר שהיה עד כה בבחינת נעלם בתולדות היישוב בגליל התחתון. נראה, אפוא, כי את שני הישובים הזעירים הללו אפשר לייחס לשארית פליטה קטנה במספרהּ ששרדה באזור לאחר מסעו של תגלת פלאסר ג' וההגליות שבאו בעקבותיו.