המחקר שיוצג בהרצאתי משלב כמה מתוצאותיהם הראשוניות של סקרים ארכיאולוגיים שנערכו לאחרונה בסביבות יבנה וממצאים נוספים שנתגלו באזור בעבר. המטרה היא להציג את השונות הדתית-אתנית המשתקפת מהשוואתה של יבנה עם הישובים הכפריים שבקרבתה. 
יבנה הייתה בתקופה הביזאנטית מהחשובות שבערי מישור החוף המרכזי. בדומה לערים אחרות, אוכלוסייתה לא הייתה הומוגנית מבחינת צביונה הדתי, והיו בה בני דתות שונות. המקורות ההיסטוריים והממצא הארכיאולוגי מצביעים בבירור על אופייה הנוצרי המובהק של העיר, כמו גם על נוכחות אוכלוסייה שומרונית בה. לפי שעה לא ברור אם בעיר ישבו באורח קבע גם יהודים, אך אין לשלול זאת על הסף. 
לעומת העיר, היישובים הכפריים שבקרבתה היו ככל הנראה הומוגניים באוכלוסייתם. עדויות לקיומה של אוכלוסייה יהודית נתגלו באתרים ח'רבת חברה, ח'רבת דהיישה ואל-מע'אר, שהיו ככל הנראה כפרים גדולים למדי. בשני האתרים הראשונים נתגלו ממצאים הקשורים לבתי כנסת (כגון כתובות הקדשה), ובאתר האחרון נתגלו כתובות קבורה יהודיות.
שטחו המצומצם של האתר עיינות (מערב) וממצאים מסוימים שנתגלו בו מאפשרים להניח כי במקום שכן מנזר כפרי נוצרי.
כתובת שומרונית דתית מח'רבת עצפורה, שהייתה ככל הנראה כפר בינוני בגודלו, מעידה על אוכלוסייה שומרונית במקום.

כמה מן הממצאים שנתגלו באתרים תל קטרה, שחמה, ח'רבת דיראן, זרנוקה וקוביבה (דרום-מזרח) מעידים אמנם על קיומם של מבני ציבור (דתיים?) בהם, אך אין בכך די כדי להצביע על זהותם הדתית של תושביהם. עם זאת, זיהויים האפשרי של כמה מאתרים אלה עם ישובים יהודיים הנזכרים במקורות התלמודיים, כגון: ח'רבת דיראן=דורון; זרנוקה=זרנוקי; קוביבה=פקיעין שביהודה, תומך באפשרות שבתקופה הביזאנטית ישבו בהם יהודים.

מסקירה זו ניכר השוני בין אופייה של אוכלוסיית העיר יבנה בתקופה הביזאנטית לבין אופייה של אוכלוסיית הישובים הכפריים שהקיפו את העיר. בעוד העיר הייתה מרכז כלכלי ודתי שאוכלס בעיקר על-ידי רוב נוצרי, אך גם על-ידי שומרונים (ואולי יהודים), נראה כי כל היישובים הכפריים שמרו באורח מסורתי על ההומוגניות של אוכלוסייתם, כאשר כל יישוב אוכלס על-ידי בני דת אחת בלבד.