בהרצאה זו אין בדעתי לעסוק במרכזים אדמיניסטרטיבייםופוליטיים של האימפריה, אלהמוכרים לנו היטב, אלא להתמקד בהיבט האינטלקטואלישל מרכז ופריפריה בתקופה הביזנטית.

מהו מרכז אינטלקטואלי נוצרי בתקופההביזנטית? האם קרתגו או היפו, ערים בהם עשהאוגוסטינוס את רוב ימיו, נתפסו כמרכזיצירה רוחנית בעיני בני התקופה? ובמיליםאחרות, האם נוכחותו של אדם בעל שיעורקומה כגון זה הופכת את אזור מושבו במובןמסוים למרכז? האם הצליינים שבאו מכלרחבי העולם הביזנטי לראות את הקבר הריקמלמדים כי א"י נתפסה בתודעתם כמרכז שלקדושה? מרכז אינטלקטואלי או תיאולוגי?
האם הנהירה לארץ ישראל ובמיוחדלירושלים ולבית לחם, של האריסטוקרטיה הלאטיניתבמהלך המאה הרביעית - בעיקר של אישים כדוגמתרופינוס, הירונימוס, פאולה ומלאניה - מלמדת על התהוותו של מרכז חדש בדומה למרכזיםאחרים כמו אנטיוכיה, אלכסנדריה, קונסטנטינופול או רומא? האם מרכזי הנזירותבירושלים, במדבר יהודהובדרום א"י הפכו למרכזים של התרבות הנזירית?
במהלךההרצאה אטען כי ארץ ישראל וירושלים במרכזה היו בפריפריה מבחינהתיאולוגיתומבחינת היצירה הרוחנית שהתהוותה בהן במהלך כל התקופה הביזנטית. יחד עם זאת,דומה כיא"י זכה לתהילה לשעה קלה במהלך הוויכוחים הכריסטולוגים שפילגו את המזרחהנוצרימיד אחרי וועידת חלקדון (451), עת הנהגת המרד הייתה בידי פטרוס האיברי, נזירמונופיסיטי, בישוף ודמות כריזמטית שיצר מסביבו חוג של אינטלקטואליםשהגיעומהעיר בירות והצטרפו לגרעין המקומי. שלב פורמטיבי זה התבסס במהלך המאההשישית, עת מרכז הכובד האינטלקטואלי עבר ממצרים לאזור עזה.