בכינוס שנערך באוניברסיטת ליסטר באנגליה בשנת 1994 דנו המשתתפים בנושאים אחדים הנוגעים באימפריה הרומית ובכללם הנושא של רומניזציה. הם נחלקו ביניהם על משמעות המושג והתופעה  והיו כאלה שהדגישו את המגרעות והחולשות של המושג. הועלתה ביקורת חריפה על התפישה המסורתית, משלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שראתה ברומניזציה תהליך של קידמה שבמהלכו תושבי הפרובינקיות, "הילידים", קבלו ואמצו את התרבות הרומית ומוסדותיה.  המשתתפים בכינוס הסכימו שהמושג רומניזציה הוא תוצר של התקופה האימפריאליסטית-קולוניאלית בתולדות אירופה במאות ה-19 – 20, והסבירו – כל אחד לפי טעמו והשקפת עולמו -  האם וכיצד צריך להשתמש בו בעידן הבתר-קולוניאלי, כלומר לאחר שהאימפריות האירופאיות נושלו מהמושבות שבהן שלטו מחוץ לאירופה.[1]  ההשפעה של תהליך הדה-קולוניזציה המודרני על מחקר הפרובינקיות של האימפריה הרומית ניכרת כבר במאמרים ובספרים שונים שהתפרסמו בשנות ה-70 של המאה הקודמת ואשר בהם נדונה השאלה של ההתנגדות לשלטון הרומי וקליטת התרבות הרומית.[2]  היו חוקרים שביקשו להראות ולהוכיח, שעמי הפרובינקיות – אלה שבהם הם דנו – התנגדו לחדירת התרבות הרומית ושמרו על זהותם הלאומית ותרבותם המקורית.[3]  הופעת ספרו של אדוארד סעיד, 'אוריינטליזם', בשנת 1978 נתנה דחיפה להתפשטות הדעה שהגישה המסורתית לרומניזציה עוצבה לפי התפיסות של היסטוריונים שכתבו על התפשטות השלטון הרומי והצדיקוה   – ולדעת המבקרים יש חוקרים שעוד לא השתחררו מעמדותיה הפסולות של גישה זו – בהיותם מושפעים מהאווירה האימפריאליסטית של תקופתם ומיחסם כאירופאים אל הילידים במושבות שמחוץ לאירופה. כך, לדוגמה, הרבה מהביקורת מופנית כלפי היסטוריונים בריטיים שראו את האימפריה הרומית לפי התדמית שלהם על האימפריה הבריטית. במלים אחרות, לפי גישתם של ההיסטוריונים שהלכו אחרי סעיד, רומניזציה היא חלק מהשיח האימפריאליסטי-קולוניאלי. לבד מהיותו של המושג שריד מן העידן האימפריאליסטי המודרני – לפי ניסוחו של אחד המבקרים החריפים של הגישה המסורתית – הפרדיגמה הישנה של רומניזציה סובלת מכמה וכמה מגרעות ופגמים ובכללן:
 
-תפיסה שגויה שמתארת תהליך חד-סטרי של העברת תרבות, בעוד שבאמת היו תמורות תרבותיות דו-סיטריות ורבות כיוונים.
-התעלמות מהבעייתיות הכרוכה בקביעת התכונות והמאפיינים של רומאיות או רומאי.
-גישה פשטנית ושטחית לשאלת הזהות התרבותית שכביכול מצטמצמת בניגוד הבינארי: רומאים וילידים.
-התמקדות בשכבות העליונות של החברה בפרובינקיות.
-הזנחת ההיבטים השליליים של האימפריה וההתנגדות לה.[4]
 
בהרצאה יידונו העניינים הבאים:
א.  המאפיינים של רומאיות ושל ורומאי, בייחוד במזרח ההלניסטי.
ב.  מי ומה תרמו לחדירת תופעות של רומאיות בארץ ישראל.
ג.  היבטים שונים, בעיקר חומריים, של רומאיות בארץ ישראל.
ד.  הרומאיות בארץ ישראל מנקודת הראות של הגישה המסורתית והגישות החדשות לרומניזציה.
 

[1] ההרצאות התפרסמו בהמשך בקובץ: J. Webster and N.J. Cooper (edd.), Roman Imperialism: Post Colonial Perspectives, Leiceter 1996.
[2] זה היה הנושא שנדון בכינוס השישי של הפדרציה הבינלאומית ללימודים קלסיים שנערך במדריד בשנת 1974. ראו: Assimilation et résistance à la culture gréco-romaine dans la monde ancient, Paris 1976
[3] לדוגמה ראו: M. Benabou, La résistance africaine à la romanisation, Paris 1976
[4] ראו לדוגמה: D. Mattingly, "Being Roman: Expressing Identity in a Provincial Setting, Journal of Roman Archaeology 17 (2004), 5-25