בתקופה הרומית הקדומה היו חבל יהודה וירושלים במרכזו בשיא פארם ותפארתם. מצבה התרבותי, הכלכלי והחברתי של ירושלים הושפע מהיותה העיר היחידה בחבל יהודה והגדולה בערי ישראל. מעבר להיותה מטרופולין, נהנתה ירושלים ממעמד של עיר המקדש. עולי רגל שהגיעו מכל רחבי ישראל והתפוצות באו בשעריה בשלושת הרגלים, ואליהם נוספו תושבי הפריפריה שבאו לפדות את בכורות בקרם וצאנם ואף לחלל את המעשר השני בבית המקדש.
 
בהרצאה יוצגו עצמות בעלי החיים שנתגלו בשנת 2005 באתר האשפה העירוני של ירושלים, משלהי ימי הבית השני (חפירות רייך, בר-עוז ובוכניק), והן יושוו למכלול עצמות מהכפר היהודי בורנט שהתקיים באותה תקופה בשפלת לוד (חפירות עמית, טורגה וגנדלמן). הרכב העצמות מאפשר להשוות את כלכלת הקיום ואופן ניצול המזון מן החי בין עיר המקדש הגדולה ירושלים והיישובים בפריפריה.
 
מכלולי העצמות מירושלים ומבורנט שונים זה מזה בהרכב בעלי החיים ובשכיחותם. בעוד שבירושלים שכיחות הצאן גבוהה ביותר (למעלה מ-75%) ושכיחות הבקר נמוכה (כ-8%), בבורנט שכיחות הצאן מועטה יותר (כ-50%) ושכיחות הבקר גדולה בהרבה (למעלה מ-35%). דגם התפלגות הגילים מעיד אף הוא על הבדל בין שני המכלולים. בירושלים גבוהה שכיחותם של צאן ובקר צעירים (למעלה מ-50%), בעוד שבכפר שכיחותם נמוכה ביותר והם מהווים רק כ-10% מבין הצאן וכ-3% מהבקר. האחוז הגבוה של פרטים צעירים בירושלים מלמד כי עיקר ניצול בעלי החיים בירושלים היה לבשר בעוד שבכפר הם נוצלו  להפקת מוצרים נוספים, כדוגמת חלב, צמר ועבודה.