העיר לוד שוכנת על הדרך הראשית המחברת בין שני המרכזים החשובים מתקופת הבית השני: המרכז הדתי בירושלים והמרכז המנהלי בקיסריה. כעיר על אם הדרך לא היה לה מעמד חשוב במארג הערים בארץ ישראל, אך עם חורבן ירושלים ובית המקדש היא הייתה למרכז היהודי הגדול ביותר. המקורות הספרותיים ומיקום פעילות התנאים באזור יהודה מלמדים כי יש לכנות את  "דור יבנה" (הדור בין מרד החורבן ומרד בר כוכבא) "דור לוד".
 
בשל הפיתוח הנרחב בעשור האחרון באזור לוד, נחפרו עשרה ישובים מהתקופה הרומית שאוכלוסייתם זוהתה כיהודית, על סמך מאפיינים אתניים כמקוואות, כלי אבן ומחילות מסתור. מיקומם של יישובים אלה מאפשר לבחון את מהימנות המקורות ולנסות להבין את העורף החקלאי של העיר. עיון מחודש בממצא החומרי בכל אחד מהכפרים הללו, וההבחנה בשינויים בכל אחד מהם, מאפשרים להבין את התפתחותו של כל יישוב, ולהציג את תפרושת היישובים סביב העיר המרכזית ואת מערכת הקשרים ביניהם.