הכנרת היא ימה של מים מתוקים (אורכה 21 ק"מ ורוחבה 12 ק"מ), השוכנת בגובה של 210 מ' מתחת לפני הים התיכון. גובהו המרבי של מפלס הכנרת הוא 209 מ' מתחת לפני הים. חופי הימה היו מיושבים מאז התקופות הפרהיסטוריות, והתושבים עסקו בין היתר בדיג ובשיט.

המחקר הימי של הכנרת החל בשנת 1960 שעה שקבוצה של צוללים בראשותו של א' לינק ערכו סקר תת-ימי בימה. מאז נערכו בכנרת סקרים תת-ימיים וחופיים על ידי גופים שונים (האגודה למחקר תת-ימי בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים; מ' נון מקיבוץ עין גב; המרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה והיחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות מאז שנות ה-70 של המאה העשרים). מאז שנת 1985 חלו תנודות משמעותיות בגובה פני הימה כתוצאה משאיבת יתר ושנות בצורת והרבה אתרים ארכיאולוגיים, כולל יישובים שבמשך שנים היו שקועים מתחת לפני המים, התגלו, וכן סירה מעץ, מטענים של ספינות, מעגנים ומתקני חוף.