תרומתן של החפירות הארכיאולוגיות בכביש 6 למידע הארכיאולוגי בארץ ישראל רבות ערך. במהלך שמונה שנות עבודה נחפרו כ-200 אתרים במבצע רב היקף, אולי הגדול שנעשה בארץ ומטבע הדברים קשה לסקור כאן את כולם ואף לא את מרביתם. החפירות תרמו רבות לחקר התרבות מהתקופה הכלקוליתית באלף הרביעי לפסה"נ והרחיבו את הידוע על שפלת לוד בתקופות הרומית והביזנטית, במאות הג'-הז' לסה"נ. בחפירות התגלו מערכות מסתור, מתקני תעשייה, שרידי יישוב, מקוואות טהרה וממצאים רבים אחרים. החפירות עדיין נמשכות ובמיוחד מרשימה החפירה בעין אסאוויר שמסתיימת בימים אלה ממש.

במפגש זה אציג שני ממצאים ייחודיים ונדירים מאוד, שמבטאים את חשיבותן של עשרות חפירות הצלה שנערכו במהלך סלילת כביש 6 - שתי תעודות כתובות מתל חדיד או, מנקודת השקפתם של ראובן לבאון, יהודה כהן ומשה וחצי, כיצד תרמו התעודות מתל חדיד להקמת המנהרה מתחת לתל.

במהלך החפירות בשולי תל חדיד בהנהלתם של פרופ' יצחק בית אריה ואתי ברנד מטעם אוניברסיטת תל אביב נחשף בניין ארבעה מרחבים טיפוסי וחרסים רבים מתקופת הברזל (המאות הט' והח' לפסה"נ). סמוך לבניין, אבל לא בהקשר ארכיאולוגי ישיר אליו, נחשפו שתי תעודות שלמות, כתובות בכתב יתדות, במצב השתמרות מצוין. התעודות נתגלו בשולי החפירה, ככל הנראה מחוץ להקשרן השכבתי המקורי. הן פורסמו לראשונה על ידי פרופ' נדב נאמן ופרופ' רן צדוק מאוניברסיטת תל אביב. שתי התעודות הן מסמכים משפטיים כתובים אשורית. המסמך הקדום שבהם הוא שטר מכירה של קרקעות משנת 698 לפסה"נ והשני הוא שטר הלוואה משנת 664 לפסה"נ. ניסוחם זהה לניסוח המסמכים המשפטיים שהיה נהוג בארץ אשור בתקופת האימפריה האשורית. תעודות אלה מצטרפות לשתי תעודות בכתב אשורי, מן השנים 651 ו-649 לפסה"נ, שהתגלו בתל גזר (כ-10 ק"מ מדרום לתל חדיד). במסמכי תל גזר ותל חדיד רשומים שמותיהם של 36 אנשים. כולם, חוץ מאחד (נתניהו מגזר), הם שמות לא ישראלים, כמחציתם אכדיים וכמחציתם ארמיים בעלי גזרון שמי-מערבי אחר אך לא עברי. אפשר לומר בבטחה שהם לא היו שייכים לתושבי הארץ הוותיקים כי אם לאוכלוסייה שהגיעה בתקופה האשורית ממסופוטמיה; על פי השמות - מאזור בבל ומסביבתה הכפרית. התעודות מעוררות שתי שאלות מעניינות: מתי הפך אזור תל חדיד לנכרי ומתי ובאלו נסיבות חזר לידיים יהודיות?

לתאריכו של המסמך הקדום משנת 698 לפסה"נ נודעת חשיבות שכן הוא מלמד על הזמן שבו הגיעו אל האזור הנוכרים הרשומים בתעודה ומסייע במידת-מה בזיהוים האתני ובשחזור נסיבות הגלייתם. פסוק סתום אחד מופיע בעניין זה במקרא: "ויבא מלך אשור מבבל ומכותה…… וישב בערי שומרון תחת בני ישראל וירשו את שומרון וישבו בעריה" (מל"ב יז:כד). על פי תאריכי התעודות מתל גזר (מן השנים 649 ו-651 לפסה"נ) הועלתה הסברה כי הנוכרים הנזכרים בספר מלכים ב' יז, לא הגיעו ארצה בימי סרגון השני (705-722 לפסה"נ), מחריבה של ממלכת ישראל. רוב החוקרים הניחו כי הכתוב במלכים ב' יז על מלך אשור, שאינו נזכר בשמו, מכוון לסנחריב (681-705 לפסה"נ), בנו של סרגון. סברתם התבססה על ההנחה שסרגון אהד את בבל ותרבותה ואילו בנו סנחריב שינה את היחס לבבל. במסעו הראשון כבש את כותה ואת בבל בשנת 703 לפסה"נ. שנתיים אחר כך, במהלך מסעו לארץ ישראל (701 לפסה"נ) נהרסו רוב ערי יהודה וירושלים באה במצור. במסע נוסף שערך בשנת 689 לפסה"נ, הרס את העיר בבל והחריבה.

שטר המכירה שבידנו מתל חדיד משנת 698 לפסה"נ, קודם לתעודות מתל גזר בחמישים שנה ומעיד כי הגולים הובאו לאזור תל חדיד, שנים רבות קודם למה שהיה ידוע. קשה לראות ברשומים בשטר מתל חדיד, אנשים שהגיעו ארצה בעקבות מסעו של סנחריב נגד יהודה בשנת 701 לפסה"נ. לא נראה שפרק זמן בן שלוש עד ארבע שנים הספיק לגולים מבבל להסתגל ולהתבסס, לעבור ממעמד של עקורים, אשר הגיעו לארץ חדשה וקיבלו ככל הנראה קרקעות ואמצעי מחיה מן השלטונות, למעמד של מוכרי אדמה וקוניה. קשה להתחמק מן המסקנה כי בתעודה מתל חדיד נזכרים גולים מבבל, שיושבו בימי סרגון בתחומה הדרומי של ממלכת ישראל, זמן לא רב אחרי חיסולה. סביר יותר להניח שיש לקשור את הגלות לתל חדיד במלחמתו של סרגון במרדך בלדן הכשדי שהשתלט על בבל ומלך בה בשנה שבה עלה סרגון למלוכה באשור. יש להניח שהגולים שהגיעו לתל חדיד וכתבו את שתי התעודות שלפנינו הגיעו בעקבות מלחמות סרגון בבבל ולא בימיו של סנחריב בנו.

כידוע, לאחר ימי אסרחדון ואשורבניפל, מלכי אשור האחרונים שהגיעו לארץ ישראל ולמצרים, ירד כוחה של אשור. מה התרחש בפחוות האשוריות ומה היו יחסי מצרים ואשור בתקופת שקיעתה של האימפריה האשורית? המקרא מתאר את רצח יאשיהו מלך יהודה בידי פרעה נכה, מלך מצרים במגידו, הרחק מחוץ לתחום ממלכת יהודה. מה עשה מלך יהודה במגידו? ומה היה מעמדה של מגידו בעת ההיא? ניתן להניח, כי בעת שקיעתה של ממלכת אשור עזבה האדמיניסטרציה האשורית את הפחוות האשוריות ממערב לנהר פרת והפחוות נותרו לנפשן. החלל המנהלי שנוצר נתפס על ידי המצרים (אולי בהסכמתה של אשור כחלק מחוזה מדיני שעל פיו הצטרף הצבא המצרי לצבא האשורי במלחמה נגד בבל). כך אפשר להסביר את נוכחותו של מלך מצרים במגידו (שכבה 3), שהייתה עיר מנהל אשורית מאז כיבושה בימי תגלת פלאסר (732 לפסה"נ) או סרגון (722 לפסה"נ) ובמעמד זה עברה לידיים מצריות.

סביר אם כן להניח שסילוק הגולים מתל חדיד ארע בעת חולשתה של אשור והתפוררות האדמיניסטרציה האשורית ממערב לנהר פרת. אפשר לקשור את סילוק הנוכרים ברפורמה הדתית  הנרחבת שערך יאשיהו מלך יהודה במקדש בירושלים – ייתכן שחלק מתהליכי הרפורמה היה טיהור הארץ מנוכרים. אולי יש קשר בין התנהגותו של מלך יהודה כלפי הגולים בתל חדיד לרצח יאשיהו על ידי המצרים שירשו את נחלות הנוכרים בהסכמת האשורים. מכל מקום ברור שבסוף תקופת המלוכה ביהודה, הייתה חדיד עיר יהודית מבוססת ותושביה הוגלו לבבל בידי הכשדים ושבו מהגלות לבתיהם בימי עזרא ונחמיה.

כך תרמו שתי תעודות מנהליות מתל חדיד לפתרון חידות בהיסטוריה הפתלתלה של ישראל ויהודה. תעודות אלה אינן כתובות לראווה ואינן תיאור היסטורי מגמתי. הן שני מסמכים מנהליים תמימים שנכתבו לתיעוד רכישת שדה ולכן אין בהן מידע שקרי או מגמתי. הן מעידות כי גם בחפירות הצלה לפתח של מנהרה בכביש מהיר, שתוכננה על ידי מהנדסים כדי למנוע פגיעה בעתיקות, ניתן לגלות חפצים בעלי ערך היסטורי ולאומי רב לתולדות עם ישראל.