משלחת האוניברסיטה העברית המשיכה בקיץ האחרון את חפירותיה בגן לאומי ציפורי וחשפה מקדש רומי שהוקם במאה השנייה לספירה ומעליו יסודותיה של כנסייה מהתקופה הביזנטית. ממצאים אלו, שנתגלו בידי המשלחת ע"ש נועם שודובסקי והמנוהלת בידי פרופ' זאב וייס מטעם המכון לארכאולוגיה, זורים אור חדש על העיר ציפורי שהיתה מרכז חשוב ליהודי הגליל בתקופה הרומית והביזנטית.
המקדש שוכן מדרום לדקומנוס – רחוב העמודים שנמשך ממזרח למערב ושימש ציר כניסה ראשי אל העיר בתקופה 24 מ' והוא נבנה בציר צפון-מזרח דרום-מערב, כך שחזיתו המעוטרת X12- הרומית-ביזאנטית. מידותיו של המקדש כפנתה לרחוב. מן המקדש שקירותיו נשדדו כבר בעת העתיקה נותרו יסודות מסד (פודיום) בלבד, חלקם יצוקים בטון רומי. בחזיתו הצפונית מצויות שתי אמנות מאסיביות המגדירות את שולי הפודיום וביניהן יסודותיו גרם מדרגות ששימש עליה לפודיום. מגרם המדרגות המקורי נותרו באתרן שלוש מדרגות בלבד ותחילתן של שתים נוספות.
הפודיום ששוליו התחתונים עוטרו בפשטות התנשא לגובה של מטר או יותר, עליו ניצב המקדש שבחזיתו, אם לשפוט לפי מידות המסד, היו ארבעה עמודים. המקדש ניצב בתוך רחבה גדולת מידות (טמנוס) שהוקפה בקיר מאסיבי והייתה מרוצפת בלוחות אבן מלבניים, כמה מהן נותרו באתרן. שער הכניסה למתחם נקבע על ציר האורך של המקדש, לצד הדקומנוס, שם נמצאו רמזים לקיומו של פתח רחב מידות. עד היום לא נתגלה שום פרט הרומז לטיבו של הפולחן במקום, אולם על מספר מטבעות מימיו של אנטונינוס פיוס שהוטבעו בדיוקיסריה, כינויה הרומי של ציפורי, מתואר מקדש לזאוס ולטיכה. המקדש חדל לתפקד במועד מאוחר יותר שאינו ברור עדיין, עת הקימו בניינים בצמוד לפודיום ובחזית הכניסה אל המתחם המקודש. בתקופה הביזנטית בנו מעליו כנסייה גדולת מידות ששרידיה נחשפו בחלקם עוד בעונות קודמות. קירות הכנסייה, כפי שהתברר בעונה זו, הושתתו על יסודותיו של המקדש, לעיתים תוך כדי פירוק מכוון של הקירות הקדומים ושילוב חלק מאבניו ביסודות הבניין החדש.
חשיבותה של תגלית זו רבה במיוחד. היא מלמדת שבציפורי בירת הגליל היהודי, בה התגוררו יהודים רבים לאורך התקופה הרומית, הייתה גם נוכחות פאגאנית משמעותית שהקימה לעצמה מקדש בלב המרכז העירוני. מיקומו של המתחם באזור זה והקשריו האדריכליים עם המבנים שבסמוך מרחיבים את ידיעותינו אודות תכנונה של העיר בתקופה הרומית, בה נתגלו עד היום מבני ציבור שונים. בניית הכנסייה על גבי המקדש הקדום מעידה גם על השתמרות המרחב המקודש בתוך העיר, לאורך זמן. ממצא חדש זה מלמד אפוא לא רק על חיי הדת, התרבות והחברה בציפורי בתקופה הרומית והביזנטית אלא על כך שבמרחב המשותף של העיר, יהודים, פאגנים ומאוחר יותר מבט על שרידי אחת האמנות בחזית המקדש וכמה מדרגות שנותרו גם נוצרים חיו זה לצד זה ודאגו לפאר את מקום מושבם באתרן משמאלו.
מצפון לדקומנוס, מעברו השני של הרחוב, מול המקדש, המשיכה המשלחת בחשיפת הבניין המונומנטלי שתפקידו עדיין אינו ברור, אולם אופי וגודל השרידים בשטח מעידים כי מדובר במבנה ציבורי חשוב. במרכז הבניין נתגלתה חצר מרוצפת אבן ובה חוליות עמודים במפולת, תוצאה של רעידת אדמה. חוליות אלו, שחלקן עוטרו בטיח מכויר (סטוקו), שייכות לסטיו עמודים שניצב בסמוך. מעבר לשורת העמודים נתגלו בחלקן חדרים נוספים, שנים מהם רוצפו בפסיפסים צבעוניים בעלי דגמים גיאומטריים הרוסים בחלקם. בניין זה שתפקידו אינו ידוע, הוקם במאה השנייה לספירה ונהרס במאה הרביעית לספירה, ככל הנראה כתוצאה מרעידת אדמה.
בעונה זו נשלמה חשיפת הדקומנוס המערבי, קטע הרחוב השוכן ממערב להצטלבות רחובות העמודים בלב העיר התחתית ומצפון לבית אורפיאוס. הרחוב מרוצף בלוחות אבן מלבניים למעט קטע אחד, בחלקו המזרחי, שם נשדדו האבנים עוד בעת העתיקה. באזור זה, מעל הקטע השדוד נוספה בתקופה הביזנטית, ככל הנראה המאה השישית לספירה, רצפת טיח שנמשכה עד סמוך להצטלבות הרחובות. בעונה זו כמו בשנה שעברה נעשתה בדיקה נוספת מתחת למפלס הדקומנוס. חמש מרצפות הורמו במהלך העונה ומילויים שנמצאו מתחת למפלס הרחוב נתגלתה קרמיקה המתוארכת בין המאה הראשונה לשנייה. ממצאים מצטרפים לבדיקות האחרות שנעשו בשנה שעברה ומחזקים את הנחת החופרים שמערכת הרחובות בציפורי נוסדה בראשית המאה השנייה לספירה.