תל מגידו הוא אחד התלים הארכיאולוגיים החשובים בישראל מתקופת המקרא. היישוב במגידו התפתח הודות לשלושה גורמים: האחד, בשני צדי התל היו מעיינות שאפשרו את קיום היישוב; השני, מגידו נמצאת בשולי עמק יזרעאל המשופע באדמה פורייה; והשלישי, מגידו ממוקמת סמוך לנחל עירון, בו עברה הדרך המרכזית ממצרים שבאפריקה לסוריה שבאסיה. מיקומה של מגידו במקום זה הקנה לה חשיבות צבאית מיוחדת במינה בעת העתיקה. קרבות רבים התנהלו כאן במשך הדורות, ושמה של מגידו נקשר בהם. אין תימה, שבמסורת הנוצרית הפכה מגידו ל"ארמגדון" — מקום הקרב האחרון בין כוחות האור לבני החושך. היישוב בתל מגידו החל כבר בתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית, ככל הנראה באלף השמיני לפסה"נ, ונמשך ברציפות עד לתקופה הרומית. בתקופה הרומית ולאחריה השתרע היישוב על-פני שטח נרחב מדרום לתל.
החפירות הארכיאולוגיות במגידו החלו ביום 1 באפריל 1903 בידי ד"ר גוטליב שומכר, מהנדס ואיש מושבת הטמפלרים בחיפה, מטעם הקרן הגרמנית לחקירת א"י. שומכר חפר במגידו במשך שלוש שנים והתרכז בעיקר בחפירת תעלה עמוקה שחצתה את התל מצפון לדרום, ובקטע ממנה הגיע עד לסלע הטבעי. הממצאים מהחפירה נשלחו בעיקר למוזיאון הארכיאולוגי בברלין המוכר כיום כמוזיאון פרגמון.
בשנת 1925 התחילה לחפור במגידו המשלחת של המכון המזרחני של אוניברסיטת שיקגו. החפירות האמריקאיות התנהלו עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בהיקף גדול, חסר תקדים. מטרת החפירות היתה לחפור את התל כולו, שכבה אחר שכבה, אבל בסופו של דבר נחפר רק חלק ממנו. בשטח גדול בצד המזרחי של התל הגיעו החפירות עד לסלע הטבעי. העפר שנחפר פונה אל מחוץ לתל, בצדו המזרחי, ושפך ענק זה מהווה עד היום עדות אילמת לכמות העבודה הגדולה שהושקעה כאן.
בשנות הששים והשבעים נערכו במגידו מספר עונות חפירה קצרות, מוגבלות במטרתן ובהיקפן, בידי פרופ' יגאל ידין מטעם האוניברסיטה העברית. מטרת החפירות היתה לבדוק את השרידים הקשורים בתקופת מלכי ישראל.
בשנת 1992 התחילו במגידו חפירות ארכיאולוגיות מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב בהנהלתם של פרופ' ישראל פינקלשטיין, כותב טורים אלה ופרופ' ברוך הלפרין מאוניברסיטת המדינה של פנסילוניה, ארה"ב, העומד בראש קונסורציום בינלאומי של מוסדות אקדמיים השותפים במפעל החפירות. החפירות מתוכננות לטווח ארוך ומיועדות לחקור באופן שיטתי את הארכיאולוגיה וההיסטוריה של מגידו.
בקיץ האחרון, בשנת 2002, נערכו החפירות בקנה מידה מצומצם. משתתפים מחוץ-לארץ כמעט ולא הגיעו, ועבודת החפירה נעשתה בידי סטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב ופועלים של רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. החפירות התנהלו בשני שטחים בלבד, בניהולם של נוגה בלוקמן, רוברט דויטש, מריו מרטין ונורמה פרנקלין.
באחד השטחים נמשכת החפירה במקום בו ערך שומכר את חפירתו לפני מאה שנה. חלק מהתעלה הגדולה שהוא חפר לרוחבו של התל נשתמר עד היום, ובו ניצב הקבר הבנוי המפואר כפי שנמצא על-ידו. זהו קבר מיוחד במינו הבנוי אבנים מהוקצעות. בור כניסה מוביל אל פתח מקושת, ממנו נכנסים אל חדר הקבורה, אשר נמצא ריק, ומכאן הקושי בתיארוכו. הדעה המקובלת היא שהקבר הוא מן האלף השני לפסה"נ ונבנה בסגנון סורי-אגיאי של אותם ימים. החפירות החדשות מכוונות לבדיקה של האזור כולו. מעל לקבר ובסמוך לו הולכים ונחשפים שרידים של בניין ציבורי גדול ומפואר שגודלו ותפקידו אינם ברורים עדיין. הבניין הוא משכבה VI — העיר הגדולה שנהרסה במאה הי' לפסה"נ, ככל הנראה בידי מלכי ישראל. הבניין עצמו נהרס בשריפה חזקה, וערימות הלבנים השרופות שהתמוטטו מהקירות מהוות עדות מרשימה לכך. לא ברור עדיין הקשר שבין הבניין לקבר; דומה שהקבר נבנה קודם לבניין, אולי כבר בשכבה VII במאה הי"ב לפסה"נ, אבל ברור שהבניין משכבה VI היה קשור אל הקבר בצורה זו או אחרת. יש לקוות שהדברים יתבררו יותר בעונת החפירות הבאה.